טלי פלג
יום שני, 29 במרץ 2010
יום שני, 22 במרץ 2010
כשאנחנו יודעים שילדנו עשה משהו לא בסדר (שיקר/התעצל/גנב), מומלץ לא לשאול שאלות אלא לנסח משפט שאין בו ביקורת. שאלות גורמות לילד להרגיש מאויים, לשקר או להתגונן.
מומלץ לציין את עמדתך במשפט. לדוגמא:
במקום לשאול "האם צחצחת שיניים?" או לבקש מהילד לפתוח את פיו כדי שנוכל להריח את המישחה (כשאתה יודע שהוא לא צחצח), אתה יכול לומר "היום מצחצחים שיניים פעמיים". הילד יודע שהוא לא צחצח שיניים, והוא גם יודע שאתה יודע שהוא לא צחצח. אמירה פשוטה זו מונעת מאיתנו לשים "תוית של שקרן" על הילד.
במקום לשאול "האם לקחת את הקלפים מהבית של ירון?" מומלץ לומר "זה לא שלנו. נראה לי שאנחנו צריכים לנסוע להחזיר את הקלפים" - משפט זה מונע השמת תוית של "גנב" על הילד.
במקום לשאול "האם הורדת את המים בשירותים?" אמור "לפעמים צריך להוריד מים פעמיים".
במקום לשאול "האם שטפת ידיים?" אמור "האם אתה רוצה לשטוף ידיים בכיור באמבטיה או במטבח" או "האם אתה רוצה לשטוף ידיים או להשתמש באל סבון".
במקום לשאול "האם חפפת את הראש?" אמור "השיער שלך יבש, נשאר לנו לחפוף".
משפטים דוגמת המשפטים הנ"ל (במקום שאלות) מונעים מאבקי כוח, שקרים והרגשת תיסכול. זכור, הסכנה בשימת תוייות על ילדך היא, שאחרי מספר שנים הוא יאמין למה שאתה אומר עליו. זה לא מחזק ולא מפתח את הביטחון העצמי ואת התפיסה העצמית של הילד.
יום שלישי, 16 במרץ 2010
מומלץ ללמד נימוסים והליכות ע"י מתן דוגמא אישית, שיתוף ועידוד.
כשילדים גדלים בבית בו נשמעות המילים "בבקשה, סליחה ותודה", הסיכוי שהם ישתמשו בשפה זו כשהם מבוגרים, הינו גבוה.
במקום לנדנד, להזכיר ולהטיף לדבר בנימוס, מומלץ לשתף את הילדים בדוגמאות אישיות המלמדות את חשיבות הנושא. להלן מספר דוגמאות:
היום נפגשתי עם חבר לארוחת צהריים, והוא דיבר תוך כדי שלעס את האוכל. זה היה ממש לא יפה.
אתמול הלכתי לבנק, והפקיד היה מאוד יעיל, מנומס ואדיב. אני נהנה לעבוד איתו.
הבוקר הקליינט שלי התקשר, הביע הערכה, והודה לי על השרות שאני נותן לו. זה תענוג לעזור לו.
כשאחותי התקשרה להתנצל, הרגשתי הקלה ונזכרתי כמה היא אוהבת אותי.
חשוב "לתפוס" את הילד מדבר בנימוס ולהקפיד לעודד אותו. במקביל, מומלץ להתעלם כשהוא שוכח להשתמש במילות "הקסם".
יום שני, 8 במרץ 2010
9 עד 12 חודשים זה הזמן המומלץ לקחת את המוצץ מילדך.
בגיל זה התינוק עדיין תלוי בך, מאחר והוא אינו יכול למצוא את המוצץ בכוחות עצמו. רק להורים יש גישה למוצץ – לכן חשוב מאוד ששני ההורים יסכימו ויפעלו ביחד. לאחר שהמוצץ נזרק, יש לצפות שהתינוק יבכה. אל תיתן לבכיו לשנות את דעתך. אם תבחר "למצוא" את המוצץ, אתה מלמד את ילדך, כי בכי הינו כלי יעיל להשגת מבוקשו.
אם הנכם מצפים לתינוק נוסף, מומלץ להיפטר מהמוצץ מספר חודשים לפני הופעת התינוק. זה יעזור לילד הגדול לקשר בין המוצץ לבין התינוק, דבר שעשוי למנוע ממנו לקחת את המוצץ.
אם ילדך מבוגר יותר, אלה הדרכים בעזרתן תוכל להיפטר מהמוצץ:
קבע כלל שהמוצץ נישאר במיטה.
תן לילד את המוצץ רק בזמן שהוא נרדם.
אל תקנה מוצצים חדשים. הנח לישנים להתבלות או ללכת לאיבוד.
אל תקדיש תשומת לב לנושא "המוצץ".
יתכן שיהיה קשה לילד להירדם ללא מוצץ. בד"כ לוקח לילד לילה אחד או שניים קשים עד שהוא לומד להירדם ללא המוצץ.
יום שלישי, 2 במרץ 2010
ילדים מחקים את ההתנהגות שהם רואים בבית. אם ילדך צועק, שאל את עצמך: "האם אני (או בן זוגי) נוהג לצעוק?"
אם התשובה היא "כן",המשך לקרוא.
אולי אתה מנחם את עצמך שזה לא כל כך נורא לצעוק. הרי לפני 30 שנה, רוב ההורים שלנו נהגו להרביץ ולהעניש. אנו לעומת זאת בוחרים שלא להרביץ לילדינו, אבל לפעמים אנחנו מאבדים את העשתונות וצועקים.
רבים מאיתנו מעורבים מאוד בחיים של ילדינו. אנו מתנדבים בבי"הס, מתרוצצים בין אין ספור חוגים, ומוציאים יותר מדי כסף על מסיבת יום ההולדת. עם זאת, לעיתים קרובות, אנחנו כועסים וצועקים.
טכניקה פשוטה ויעילה לצעוק פחות היא לצאת מהחדר. עזור לעצמך להירגע ע"י שתיית כוס מים, ספור עד 10, האזן למוזיקה, או כל דבר אחר שישפר את הרגשתך. בדרך זו אתה מהווה דוגמא לילדיך - אתה מראה להם שאתה בוחר להירגע בצורה חיובית ולא ע"י צעקות.
ישנם הורים שנמנעים מלצעוק, אך למרות זאת ילדיהם צועקים. ילדים אלו גילו ששווה לצעוק. כי ע"י הצעקות הם משיגים את מבוקשם.
כשילדך מיילל, מומלץ לצאת מהחדר או להתעלם. אל תגיד "כשאתה מיילל, אני לא מבין " או "תפסיק עם הייללות או שלא תקבל..." משפטים אלו לא עוזרים לילד להפסיק עם היללות או ליילל פחות. הסרטון הקצר הזה (דקה וחצי) מוכיח שיללות הן כלי להשגת תשומת לב.
http://www.youtube.com/watch?v=rWy9xjijaKE
שימוש במחשב/משחקי מחשב מתרגל את מוח הילד לגירויים בעלי סטימולציה (רמת גירויים) גבוהה, מה שדוחק "לפינה" פעילויות בעלי סטימולציה נמוכה יותר כגון: קריאת ספר, בניית לגו או פאזל.
להלן מספר נקודות להתייחסות:
הוצא את הטלוויזיה מחדר השינה (מטעמי בטיחות – חשוב לראות במה הילד צופה).
כבה את הטלוויזיה בזמן הארוחות.
הרחק את השלט "המפתה" מהספה או מהשולחן.
אל תאכלו מול הטלוויזיה. ואם כבר בוחרים לאכול, עדיף לנשנש כמות קטנה בצלחת ולא לאכול ישירות מהשקית.
אל תקבע את זמן המסך בסמוך להתארגנות הערב או למועד השינה כדי למנוע עימותים.
החלט באילו תוכניות/אתרים מותר לצפות ובצע חסימה במקרה הצורך.
הקפד לרכוש לילד משחקי מחשב המתאימים לגילו.
הימנע מלהשתמש בזמן מסך כבייביסיטר זול או כפרס על התנהגות טובה.
הגבל את זמן המסך ל-30 דקות ביום (שעה וחצי בסופ"ש).
החלף זמן מסך בזמן כייף עם הילד או עם כל המשפחה.
מחקרים מדווחים שבבתים בהם מגבילים את השימוש בזמן מסך, ציוני הילד בביה"ס גבוהים יותר, יחסי הורה-ילד טובים יותר, הילד מדווח שהוא שמח יותר בביה"ס, פחות נכנס לצרות ופחות משועמם ועצוב.
Hacked Akıncılar Zalimler için Yaşasın Cehennem
רוב ההורים נוהגים לתגמל, לשכנע, להתחנן או לאיים. אבל אחד הפיתרונות הפשוטים והיעילים הוא לעשות את הבלתי צפוי ולחבק את הילד. גם אם ברוב המקרים לא בא לנו לחבק אותו אלא לעשות את ההיפך.
בתאוריית אדלר מאמינים, שילד שמתנהג לא יפה, הוא ילד שזקוק לעידוד ולחיזוק. כשהילד מרגיש טוב יותר, הוא משתולל פחות. חיבוק יגרום לילד להרגיש טוב יותר, וזה ישפר את התנהגותו ואת האווירה בבית.
כשמדובר בפעוט, מומלץ לרדת על הריצפה ולשאול: "אתה רוצה חיבוק?" או להגיד: "אמא/אבא רוצים חיבוק".
וכשמדובר בגילאי 4 ומעלה, מומלץ להתקרב אל הילד ולשאול: "אולי חיבוק יעזור?" או לבקש חיבוק.
רועי, בני בן ה-9, עדיין שמח לקבל חיבוק, כשקשה לו או כשהוא כועס.
הירשם ל-
רשומות (Atom)