״הילדים בימינו אוהבים מותרות, אינם מכבדים את המבוגרים ואוהבים לפטפט במקום לעסוק בפעילות גופנית. הם מתנגדים להוריהם ונוהגים בעריצות כלפי מוריהם".
הציטוט הזה נשמע ודאי מוכר ונכון לתקופתנו, אך הוא נכתב לפני יותר מאלפיים שנה ע" הפילוסוף אפלטון.
השוואה בין הדורות היא מיותרת. רובנו גדלנו בבית "אוטוקרטי" עם יראת כבוד להורים. הילדים היום חיים בתקופה של דמוקרטיה המושתתת על כבוד הדדי ושוויון זכויות. מכאן נובע התסכול והבלבול שלנו.
שאלה : איך מגשרים על הפערים?
תשובה: נשאל את עצמנו מה מפריע לנו היום. על אילו ערכים חשוב לנו לשמור?
אם מפריע לנו שיש שימוש מוגזם במסכים, נגביל את השימוש בם. נקבע ביחד כמה זמן, איפה, מה ומתי מותר.
אם מפריע לנו שאין מספיק פעילות גופנית, נעודד את הילד להשתתף בחוגי ספורט או נמצא זמן ונעשה ביחד פעילות גופנית.
אם מפריע לנו שאין מספיק אינטראקציה עם ילדים, נעודד את הילד לקיים פעם או פעמיים בשבוע מפגשי חברים.
אם מפריע לנו שאין עזרה בבית, נבקש עזרה מהילדים ונעודד אותם על תרומתם המשמעותית.
אם מפריע לנו שאין מספיק זמן משפחתי, נקבע ביחד מתי נבקר את המשפחה ונתכנן פעילויות משותפות.
יש הורים המאמינים שהתנצלות בפני ילדיהם מפגינה חולשה או פגיעה בסמכות ההורית. בפועל מדובר במתן דוגמא אישית חשובה לילדנו, ממנו אנו מצפים שיתנצל כשפגע באדם אחר.
כשפונים לילד בטון פוגע או לא מכבד, חשוב להתנצל:
אני מתנצלת שצעקתי עליך בטלפון, היה לי יום עמוס ולכן התפרצתי.
אני מתנצל שטענתי ששיקרת. הייתי צריך לבדוק עימך קודם את המקרה.
בקשת הסליחה מחזקת את תדמית "ההורה הלא מושלם" ומלמדת שאחרי שעושים טעות צריכה להגיע פעולת פיוס וסליחה.
כשהילד מרגיש לא טוב או חווה חוויה לא נעימה, אפשר להצטער איתו:
אני מצטערת לשמוע שלא שיתפו אותך בהפסקה במשחק הכדורגל.
אני מצטער לשמוע שהחליפו לך את המורה שכל כך אהבת.
חשוב שהצער יהיה אוטנטי ואמפטי ויעביר את ההרגשה שאנו "איתו" (הימנעו מרחמים על הילד).
כשילדכם נוטה להיות אובססיבי לגבי נושא מסוים, מידתיות היא הדרך ללמד אותו לחיות חיים מאוזנים יותר. בנוסף, לימוד מידתיות מצמצם מאבקי כוח מיותרים. להלן מספר דוגמאות:
כשילד מתעקש כל יום לצאת לגינה מיד אחרי הגן, נהיה אמיצים ונבלה פעמיים בשבוע אחה"צ בבית.
כשילד מבקש כל יום פיתה עם שוקולד – נגיע להסכם שפעמיים בשבוע הוא יאכל פיתה עם חומוס/ גבינה.
כשילד קורא ספרים במשך שעות - נעודד אותו להזמין אליו חבר או לרדת למטה.
כשילד רוצה להיפגש כל יום עם חבר- נקבע מראש שניים או שלושה מפגשי חברים, אצלנו ואצלם.
כשילד רוצה לקנות כל יום גלידה אצל הגזלן, נגיע להסכם שפעם או פעמיים בשבוע קונים אצל הגזלן, ובשאר הימים אוכלים גלידה בבית.
התנהגות אובססיבית היא לעיתים מנגנון הגנה. התפקיד שלנו הוא להיות ערנים, לראות בחוסר מידתיות "אור אדום", ולייצר עם הילדים חיים יותר מאוזנים.
