סיפור עממי מספר על סבא אינדיאני שסיפר לנכדו שבכל אדם קיים מאבק בין שני זאבים: זאב טוב - שמכבד, תורם, מתחשב, משתפר. וזאב רע - שמתחצף, מרביץ ומיילל. כשהנכד שאל: "סבא, איזה זאב מנצח?" השיב לו הסבא "הזאב שאותו אתה מאכיל."

חשוב להקפיד להאכיל את הזאב הטוב. להלן מספר דוגמאות:

זאב טוב: זה תענוג לראות אתכם חולקים בצעצועים.

זאב רע: התערבות שלכם במריבות בין אחים.

זאב טוב: כשאתה מבקש יפה, אני מבינה ושמחה לעזור.

זאב רע: תפסיק ליילל. אני לא מבינה מה אתה מבקש.

המטרה היא שהזאב הרע "יגווע ברעב" והזאב הטוב יהיה שבע. חשוב לעודד את הכוונה, המחשבה, התהליך, ההתקדמות וההשתפרות של הילד.

במקום להיות המומים ומאוכזבים כשהילדים משקרים, נסו להבין אילו חוויות הובילו אותם לשקר. החלפת סימן קריאה בסימן שאלה יכולה לעזור. לדוגמא:

במקום לומר: למה אתה משקר ואומר שעשית שיעורי בית, כשאני יודעת שלא עשית!!!

שאלו את עצמכם: למה אתה משקר ואומר שעשה שיעורי בית, כשאני יודעת שלא עשית???

שאלו את עצמכם מספר שאלות: האם הילד משקר, כי הוא מפחד ממני? כי הוא חושש לאכזב אותי? כי הוא מפחד מעונש? מה אפשר לעשות אחרת כדי לצמצם שקרים?

נסו ליצור סביבה תומכת, בה הילד ירגיש נוח לומר את האמת. חשוב לא לתקוף את הילד באופן אישי, אלא לדבר על הבעיה שמאחורי השקר (בריאות, בטיחות, ערך משפחתי).

חשוב להירגע ולא לצאת מפרופורציות: לא כל שקר של ילד מנבא "סורגים" בעתיד...

כולנו מודעים לסכנות שיש בפייסבוק. להלן מספר כללי הגנה לגלישת הילד בפייסבוק:

הגבל את פרופיל הילד לצפייה של חברים בלבד (לך בדף הפייסבוק להגדרת פרטיות ובחר "חברים בלבד").

שמור על פרטיות - וודא שילדך לא מפרסם את השם המלא, תאריך יום ההולדת, מספר תעודת זהות, טלפון, כתובת, שם ביה"ס או לו"ז.

בחר בשם משתמש שהוא שונה משם הילד.

הימנע מפרסום תמונות - הסבר כי זרים יכולים להשתמש בתמונות אלו או לשנותם ללא אישור או ידיעת הילד.

למד את הילד טכנית כיצד לבטל חברות שהוא לא אישר (הצבע עם הסמן על התמונה של האדם הלא מוכר. בחלונית שנתפחת הצבע עם הסמן על המילה "חברים". בחר ולחץ "בטל חברות").

הסבר לילד שלפעמים אנשים מבוגרים מתחזים לילדים על מנת לזכות באמונם ולעודד אותם לשיחה או לפגישה.

הבילוי בפיסבוק הינו ממכר, ולכן חשוב מאד להגביל את זמן הגלישה בפייסבוק. עודד את הילד לפגוש חברים בעולם האמיתי ולהשתתף בחוגים אחה"צ (ממש כמו פעם).

הורים לילדים מתבגרים מרגישים אובדן שליטה. לא תמיד הם יודעים איפה המתבגר, מתי הוא חוזר או עם מי הוא מסתובב. הרגשה זו גורמת להורה להיכנס לפאניקה ולהחמיר את המצב ע"י הגברת רמת השליטה.

מדובר בטעות בסיסית. אין כאן באמת אובדן שליטה, כי להורה אין שליטה אמיתית על הילד בשום גיל. אי אפשר לאבד משהו שלא היה לנו מלכתחילה.

כיום כשילדינו קטנים, זו טעות לבסס את היחסים על שליטה, כי המחיר שאנחנו משלמים הוא מאבקי כוח. זה לא מכובד להכריח ילד לשבת על האסלה 20 דקות, או לדרוש ממנו לעשות שיעורים מיד אחרי ביה"ס, או להעניש אותו כשהוא מקלל.

ההורה הדיקטטורי דורש שיתוף פעולה, ההורה הוותרן מתפלל לשת"פ וההורה הדמוקרטי אדלריאני זוכה בשת"פ. כשהיחסים מבוססים על כבוד הדדי, עידוד, אימון ופתרון בעיות, יהיה קל יותר בגיל ההתבגרות.