הורה "תקתקן" שפותר את כל הבעיות, מעביר לילד מסר שגוי שאין לו את היכולת לפתור בעיות לבד ולהחליט מה טוב עבורו. המטרה היא שכשהילד נתקל בבעיה הוא לא ישר יסתכל לצדדים לחפש את ההורה ולקבל ממנו הנחיה אלא יביט "פנימה" ויחליט מה מתאים לו.
כשנוצרת בעיה, אפשר להגיד "אני לא יודע/ת" במקום "לשלוף" פתרון. לדוגמא:
ילד: "אבא, אני רוצה לאכול קורנפלקס, אבל נגמר החלב. מה עושים?"אבא: "אני לא יודע".הילד בוחר לאכול יוגורט.
אבא: "איזה יופי שמצאת פתרון".
ילד: "אימא, איפה החולצה הלבנה של שיעור הספורט?"
אימא: "אני לא יודעת".
הילד לוקח את החולצה המלוכלכת מסל הכביסה או לובש את החולצה הגדולה של אחיו.
אימא: "אני רואה שמצאת פתרון".
גם אם הילד בחר בפתרון הפחות מועדף עלינו, חשוב לאפשר לו לחוות את התוצאות של הבחירה שביצע (יוצאים מן הכלל נושאי בטיחות/בריאות).
ילדכם אמור לקבל שיעורי בית המתאימים לגילו. אם הוא אינו מסוגל להתמודד עם שיעורי הבית בעצמו, יש לבדוק את הנושא מול מורה הכיתה מאחר ויתכן שקיימת בעיה. אם זו אינה הבעיה, להלן מס' הנחיות:
על הילד להכין את השיעורים בעצמו. הימנעו מלשבת לידו, בכדי לא להעביר מסר שהוא "נכה" ואין ביכולתו להתמודד עם השיעורים. יחד עם זאת היו זמינים במידה והוא נדרש לסיוע.
קבעו ביחד זמן להכנת שיעורים. זה לא חייב להיות מיד אחרי ביה"ס. אפשר גם אחרי חצי שעה לאחר "זמן מסך".
בדקו עם המורה כמה זמן לדעתה נדרש להכנת השיעורים. הקפידו לא לעבור את הזמן המומלץ והעבירו מסר של "מה שהספקת הספקת. לא נורא, נמשיך מחר". הימנעו "ממריחת זמן" או מתן תשומת לב מוגזמת ושלילית.
הימנעו מלתקן שגיאות. בחרו לעודד את הילד על הצלחותיו. לדוגמא: "אני רואה שהשתמשת בסרגל לציור הטבלה, זה נראה מאד מסודר" או "המשפט שכתבת מאוד קריא, מאחר והקפדת על רווח בין המילים."
חלוקה מגדרית של "תפקידים" בין ההורים עלולה ליצור קיבעון מחשבתי אצל הילדים. חשוב שהמסר שיעבור לילדים יהיה, ששני ההורים "כשירים" לבצע את משימת גידול הילדים. לדוגמא:
שני ההורים יודעים באיזו כיתה הילד ומה שם המורה.
שני ההורים כשירים לבצע מקלחות ולהכין ארוחת ערב.
שני ההורים מכירים את רופא הילדים ויכולים לקחת את הילד אליו.
שני ההורים מסיעים את הילד לחוג.
התירוץ הקלאסי "שאימא טובה יותר בגידול הילדים", נובע בד"כ מתחושת עצלות מצד האב ומהקושי של האם "לשחרר שליטה" ולהוריד סטנדרטים (ייתכן שהילדים ילכו לישון ללא אמבטיה/ארוחת ערב).
מעורבות גבוהה יותר של האבא תאפשר לו לפתח ולהעמיק את יחסיו עם הילדים. המעבר בין "הטריטוריות השונות" של משימות ההורים, יפתחו אצל הילד אישיות עשירה ויעזרו במימוש רצונותיו האמיתיים.
