צעקות גורמות לילד לפתח "חירשות" או שמיעה סלקטיבית. לדוגמא, כשילד מסרב לאכול ירקות, ההורה בוחר:

לצעוק – כמה פעמים צריך לבקש ממך לסיים את הירקות?!

לדבר – בבקשה תסיים לאכול את הירקות.

להסביר – חשוב לאכול ירקות, כי יש בהם ויטמינים, שיחזקו אותך ויתנו לך כוח לשחק כדורגל.

לשוחח –  מומלץ לשבת עם הילד לא בזמן הארוחה ולנהל שיחה נעימה בנושא אכילת ירקות. תפקיד ההורה לשאול שאלות (לא מניפולטיביות), להתחשב בתשובות הילד, ולהגיע לפיתרון שיתאים לשניהם גם אם הפיתרון שנבחר אינו הפיתרון המועדף על ההורה.  

כדי לתקשר בצורה אפקטיבית, מומלץ לעבור משימוש בצעקות לקיום שיחה. שימוש בצעקות יוצר ילד צייתן, מרדן או פחדן. מנגד שימוש בשיחה מעודד ילד לחשוב ולפתור בעיות.

 

האם ילדך חכם, בעל פוטנציאל גבוה, אך ללא מוטיבציה בלימודים? להלן 3 עקרונות שיכולים לעזור:

הימנעו משיטת "העונשים והפרסים" - התנהלות כזו יוצרת מוטיבציה חיצונית. מוטיבציה זו מסייעת אולי בטווח הקצר אך אינה אפקטיבית לאורך זמן וגורמת לילד לחוש "שהמקום שלו בבית" מותנה בציון טוב בלימודים. תחושת התיסכול שתיווצר אצל הילד עלולה בשלב מסויים להוביל להתנגדות ואי שיתוף פעולה מצד הילד שיחליט ש -"בפרנציפ אני לא לומד". 

חזקו את האמונה של הילד בעצמו - חשוב ליצור בילד אמונה שיש לו את היכולת להשתפר. התסכול שהוא חש עקב הפיגור בחומר יוצרת אצלו תחושה ש"הקרב" אבוד.  מומלץ לשבת ביחד, לפרק את המשימה לשלבים ולבנות תוכנית פעולה שהילד יסכים לה: מורה פרטי, עזרה מבה"ס ע"י שעות אופק חדש וכד'. במקביל, חשוב להציג לילד הצלחות שלו בעבר בחוג או במקצוע לימודי אחר.

תנו מענה לשאלה "למה לי?" - הציגו לילד את התועלות שבתהליך העבודה שבניתם יחד. ציינו מה יקרה לאחר שיצמצם את הפיגור: תחושת שייכות בזמן השיעור, הבנת החומר בכיתה, יכולת להגיש שיעורי בית, הצלחה במבחן ואולי אפילו הנאה מהמקצוע. הבנה זו תסייע לילד לקבל את ההחלטה ששווה לו להשקיע כעת.

השיפור בלימודים יגיע רק כשהילד (ולא ההורה) יקבל החלטה בנושא.