קריאת ספרים מפתחת את הדמיון, את הפן הרגשי ואת היצירתיות. להלן מספר רעיונות איך לעודד את הילד לקרא:
ללא פרסים - אל תבטיחו מתנה/כסף/חיית מחמד על קריאת ספרים.
ללא ענישה - אל תמנעו מהילד זמן מסך/חברים/בילוי כי הוא לא קורא. התנהלות כזו הופכת את ערך "הקריאה" לעונש.
הסבירו מה התועלות - הנאה, הרחבת אוצר המילים, הרחבת אופקים וצמצום שגיאות כתיב.
צרו "פינת קריאה" בבית - הכינו ביחד פינה כייפית שמזמינה את הילד לקרא.
אמנו את הילד - בקרו יחד בספריה, ארגנו לו כרטיס ספרייה משלו והתייעצו עם הספרנית לגבי בחירת ספר מתאים.
תנו דוגמא אישית - חשוב שהילד יראה שגם ההורים נהנים מקריאה.
אפשרו בחירה – תנו לילד לקרא את אותו הספר בפעם המיליון /קומיקס/ספר הנתפס בעינכם כ"רדוד".
רכשו מנוי לעיתון עבור הילד שיגיע על בסיס שבועי.
אפשרו לילד לקרא ספר באייפד.
המשיכו להקריא גם לילד שכבר למד לקרוא. זו הזדמנות מיוחדת להתחבר ולהתקרב.
משפט אמפתי עוזר לילד להתמודד עם תסכול, להכיל את הקושי ולנרמל את החוויה שלו. להלן מספר דוגמאות:
אמרו לילד שצריך משקפיים/מכשיר שמיעה: "איזה באסה שאתה צריך משקפיים/מכשיר שמיעה. אתה בטח היית מעדיף שלא תהיה לך הבעיה הזו".
אמרו לילד שעובר טיפול בליקויי שפה או ריפוי בעיסוק: "זה באמת מבאס ללכת שוב לטיפול. אני רואה שלא בא לך ללכת ושנמאס לך. הלוואי והבעיה הייתה נעלמת."
אמרו לילד שנכשל במבחן או הפסיד במשחק חשוב: "איזה באסה שלא הצלחת אחרי כל ההשקעה. זה לא פשוט להפסיד."
לפני שרצים לפתרון, חשוב לעצור שנייה ולהתחיל עם משפט אמפתי המראה לילד שאנחנו בצד שלו ומבינים אותו, דבר שיסייע לו בהתמודדות וגם ילמד אותו להיות אמפתי לאחר.
לא מומלץ.
עדיף שכל המשפחה תצא לחגוג יחד את סיום שנת הלימודים ותציין שנה שלמה של עבודה ולמידה ללא קשר לציונים או להצלחות.
כשאנחנו מתגמלים ילד על תעודה טובה, אנחנו מעודדים מוטיבציה חיצונית ולא פנימית. להלן מספר שאלות הממחישות את הבעייתיות בתגמול:
מה עושים כשילד אחד הוא תלמיד טוב והשני פחות? האם הראשון יקבל מתנה והשני לא?
האם ילד ששיפר ציון 40 לציון 65 עדיין זכאי לתגמול?
איך נעודד את הילד ללמוד משהו מאתגר שאולי יקבל בו 80, אם הוא מרוכז רק במקצוע קל "שיזכה" אותו בציון גבוה ובתגמול?
מה עושים כשהילד מוכן להעתיק במבחן, כדי להבטיח ציון גבוה?
חשוב לזכור שהתעודה מייצגת שנת לימודים אחת בחיי הילד ויכולה להשתנות ברגע שהילד יחליט (ולא ההורה).
הורים רבים חשים צורך להעניק לילדיהם ללא הפסק. שאלו את עצמכם:
האם חדר המשחקים נראה כמו חנות צעצועים?
האם ההוצאות בתקופת החופש הגדול יחרגו מהתקציב המשפחתי?
האם ילדך ביקר בחו"ל? האם מספר פעמים?
בואו נשנה את קו המחשבה שלנו. במקום לשאול "מה עוד אני יכול לתת לילד?" או "איך עוד אני יכול לרגש אותו" נשאל "מה הילד יכול לתת לנו?" לדוגמא:
כיצד אתה יכול לעזור בשגרת הבוקר, כדי שנצא בזמן?
איך אתה יכול לעזור בארגון הבית לפני הגעת האורחים?
מתי תכבד את הסכם זמן השינה ותאפשר לנו ערב שקט ורגוע?
חינוך לתרומה, התחשבות באחר ובצורך השעה, יחזקו את הזיקה החברתית של ילדינו ויסייעו להם להשתלב טוב יותר בחברה.
