כולנו מזועזעים כשאנו שומעים בחדשות על מקרים בהם ילדים שיתפו תמונה או סרטון פוגעני.
תפקידנו כהורים להעביר מסר ברור שבמאה ה 21, הדיבר ה -11 הוא שאסור להכין/לשתף/להעלות סרטון פוגעני, תמונה פרובוקטיבית או מסר משפיל.חשוב למצב ערך משפחתי זה בדומה לערכים של "לא תגנוב/לא תשקר" ולקיים שיח משפחתי על בסיס קבוע שיעביר 2 מסרים:1. הפגיעה הפוטנציאלית של שיתוף ויראלי היא הרסנית. מדובר בעברה פלילית וההורים חשופים לתביעות נזיקין. 2. חובת הילד להימנע מפעולה שכזו ולהקפיד לדווח להורה/למבוגר אחראי כשהוא עד/שותף לפגיעה באחר.כל הורה אומר לילדיו על בסיס קבוע לא לדבר עם זרים ולהימנע מלחצות כביש באור אדום. בימינו, הסכנות משיתופים וירטואליים הן ממשיות ולא פחות חמורות ומסוכנות.
סוגיית צחצוח השיניים לילדים קטנים הופכת לעיתים למאבק. הילד מתנגד לצחצוח או מתעקש לצחצח "לבד" וההורה מפחיד שהשיניים ירקבו או מצחצח בכוח. להלן מספר פתרונות חליפיים:
הציעו לילד לצחצח ראשון ולאחר מכן "בדקו" את שיניו.
תנו בחירה בין 2 מברשות/משחות שיניים.
צפו בסרטון ולמדו איך מצחצחים שיניים. להלן לינק לסרטון
עודדו את הילד כשהוא מצחצח שיניים.
שמעו את הדיסק על קריוס ובקטוס.
הסבירו לילד שאתם לא מתכוונים לוותר על הנושא הזה, כי אתם לא תוותרו על הגיינת השיניים שלו.
בקרו אצל שיננית החל מגיל שנתיים.
עזבו את הנושא למשך שבוע ואל תדברו עליו או תצחצחו.
הסבירו לילד שבלילה ההורה מצחצח שיניים ובבוקר הוא יכול לבד (פתרון זמני).
צחצחו שיניים ביחד. אתם מצחצחים לו והוא לכם.
השתמשו בתוצאות הגיוניות: ילד שלא מצחצח שיניים, לא אוכל חטיף מחר (פתרון רק לילדים עד גיל שנתיים ולא בצורה של איום).
קנאה בין אחים היא רגש טבעי ונורמאלי. המטרה שלנו כהורים היא להתחבר לכל ילד בצורה המתאימה לו, כדי שירגיש אהוב ולא יחשוב (בטעות) שהוא חייב להילחם על האהבה שלנו.
צמצום הקנאה בין הילדים תשפר את היחסים ואת האווירה המשפחתית.
Jane Nelson מייסדת ארגון אדלריאני בארה"ב בחרה להמחיש לילדים ע"י הדלקת נרות שיש להורה מספיק אהבה לכולם והאהבה הניתנת לתינוק החדש היא לא "על חשבונו" של הבכור.
לינק לצפיה בהמחשה:
יש ילדים המתנהגים למופת מחוץ לבית (בבי"ס/אצל חבר..) אך עם הגעתם הביתה, מתחילה התנהגות חסרת מעצורים הכוללת צעקות, חוצפה...
גם אם מקובל עלינו שהבית הוא המקום "לשחרר קיטור", חשוב להעביר את המסר ש"ההורה הוא לא שק חבטות", וכי לא נאפשר התנהגות פרועה ולא מכבדת בבית.
הימנעו מ: לצוות על הילד "לעוף לחדר להירגע".
בחרו: לשבת עם הילד בזמן רגוע ולחשוב ביחד מה יעזור לו להירגע: קריאת ספר בחדר, להקשיב למוזיקה עם האוזניות, לעשות ספורט וכד'.
ניהול כעסים היא מיומנות חשובה בכל גיל. ברגע האמת, אמרו לילד: אני רואה שאתה כועס, אז נדבר עוד רבע שעה. אני הולך כרגע ואתה יכול לנסות להירגע ע"י... (זה הזמן לצאת מהחדר להכין קפה או לקפל כביסה).
בדרך זו יעבור המסר, שבבית שלנו לא פותרים בעיות כשכועסים.
כשהילד שלנו מקבל מכות, אנחנו לעיתים מבולבלים. מצד אחד אנחנו לא רוצים שהוא יהיה קורבן פאסיבי ומצד שני אנחנו לא רוצים לעודד לאלימות.
איך אפשר לעזור לילד לא להשלים עם מצב, שבו מציקים לו על בסיס יומי?ההמלצה היא לשלוח אותו לחוג אומנויות לחימה/קרב מגע, שם ילמד להגן על עצמו.לעיתים גם ילד עם ביטחון עצמי גבוה זקוק לחיזוק הביטחון והדימוי הפיסי שלו.המטרה של ההשתתפות בחוג היא להקנות לילד חוויה פיסית מחזקת ומתקנת.הביטחון הפיסי יעזור ליצור אצל הילד עמידה יותר יציבה המעבירה מסר : "אל תתעסקו איתי. תעברו הלאה".אנחנו לא רוצים לעודד לאלימות, כי אנחנו לא יודעים מי יעמוד מולו ולעיתים מדובר בסכנה ממשית. החוג יעזור לילד לשנות את התפיסה העצמית ולהגיד "אני בכושר, רכשתי מיומנויות רבות ואני יודע איך לשמור ולהגן על עצמי".
אוקסיטוצין הינו "הורמון האהבה". להלן מספר עובדות מעניינות:
אמהות מפרישות אוקסיטוצין כבר במהלך ההיריון.
אבות מפרישים אוקסיטוצין ע"י מגע עם התינוק שעוזר לאב להיקשר אל התינוק ולהיות אב טוב יותר. חשוב שהאבא יקח חלק פעיל בגידול התינוק כבר לאחר הלידה.
תינוק נולד עם הפוטנציאל להפרשת אוקסיטוצין. המגע של ההורה מפעיל את המערכת וגורם לו להרגיש בטוח ביצירת קשר חברתי.
מגע ומשחק עם הילד מעלים את רמות האוקסיטוצין אצל האבא, אצל האמא ואצל הילד.
גם הורים לא ביולוגיים וגם סבתות מחזקות את מערכת האוקסיטוצין ע"י מגע.
אצל ילדים בוגרים האוקסיטוצין יופרש ע"י מגע, שיחה, קול חם וזמן איכות.
מערכת האוקסיטוצין לא תקינה והקשר עם הילד נפגע במצב של דיכאון לאחר לידה, בלידת פג ובמצב של תינוקות יתומים, ולכן חשוב לגעת כמה שיותר בתינוק.
רמת האוקסיטוצין בקרב האוטיסטים נמוכה ב-50% (ע"פ חלק מהמחקרים) . טיפול בתרסיס של אוקסיטוצין שיפר את התפקוד החברתי ואת איכות החיים שלהם.
פרופ' רות פלדמן, חוקרת מאוניברסיטת בר אילן מסבירה שאוקסיטוצין תומך ביכולת ליצור קשרים קרובים, להיות אמפתיים, להבין את רגשותיו וכוונותיו של הזולת ולתת אמון באחר.
החוק במדינת ישראל קובע כי ילד מגיל 9 יכול לחצות כביש בעצמו. בתור הורים, יש לנו 9 שנים ללמד ולהדגים איך חוצים כביש בזהירות. להלן מספר הנחיות:
חצה כביש בהליכה, אל תרוץ.
עדיף לחצות לצד הולכי רגל נוספים, כדי להיראות טוב יותר ממרחק.
סיים את החצייה גם אם הרמזור מתחלף לאדום. אל תחזור אחורה.
אל תדבר בפלאפון או תקשיב למוזיקה בזמן החצייה.
המתן כ-2 צעדים משפת הכביש.
צור קשר עין עם הנהג. וודא שהוא רואה אותך.
בכביש עם 2 נתיבים וודא שגם הרכב השני עוצר.
חשוב לתת דוגמא אישית לילדים שלנו וגם לילדים אחרים הצופים בנו.
מחקר חדש קובע כי לא מומלץ לחשוף ילדים הצעירים מגיל שנתיים למסכי אייפד/סמארטפון.
הורים רבים משדרים "מסר כפול" בנושא השימוש במסכים. מחד, הם משועשעים כשילד בן שנה וחצי עומד מול מסך הטלוויזיה בניסיון להעביר את המסך ע"י הזזת האצבע. ומנגד, הם מוטרדים מהתמכרות למסכים.
להלן המלצות נוספות מהמחקר החדש שפורסם בשבוע שעבר:
הוציאו את הטלוויזיה, משחקי המחשב והאינטרנט מחדר הילדים מאחר ואין לנו שליטה במה צופים ילדנו בחדרם.
הגבילו את שהות ילדכם ב"מדיה החברתית" (אסמסים/וואטסאפ/פייסבוק..) לשעתיים ביום בלבד.
לעיתים ילדים ממציאים סיפור שקרה להם, כאשר לנו ברור שהאירוע לא באמת התרחש. לדוגמא: "היום הייתי במטוס" או "ניצחנו 40:0".
פרשנות שגויה של ההורה לסיטואציה זו יכולה להיות "הילד שלי שקרן", מצב הגורר אחריו דאגה, כעס וניסיון לדרוש מהילד לספר את אמת.
להלן שתי תגובות מומלצות:
קבעו שבכל יום כל אחד יספר סיפור דמיוני וסיפור מציאותי שקרה לו.
הכירו במשאלת הלב של הילד ואימרו "הלוואי והיינו במטוס".
הדמיון הוא ראי מהימן לנפש הילד. ע"י הדמיון הילדים מבטאים את עצמם, מגנים על עצמם מעונש או מציפיות גבוהות, מפרשים את המציאות, מתמודדים עם חוויות קשות ומשפרים את מעמדם בקרב חבריהם ובעיני עצמם.
אל תעשו עבור הילד מה שהוא יכול לעשות בעצמו !
ביטחון עצמי, זה ביטחון בעצמי. חשוב לגדל ילד שיש לו ביטחון ביכולות שלו, ולא להעביר מסר שהיכולות האמיתיות הן רק אצלנו.
אחת הדרכים לפתח ביטחון בעצמו היא עידוד לעצמאות. להלן מספר דוגמאות:
עודדו את הילד לפתוח את עטיפת הארטיק/היוגורט לבד, גם כשהוא מתקשה.
אל תסחבו את התיק של הילד בדרך לבה"ס או לגן.
כשהילד שואל אתכם שאלה, אל תמהרו לענות. הפנו את השאלה "חזרה" לילד ועודדו אותו לחפש את התשובה באינטרנט ולעדכן אתכם (או חפשו יחד).
למדו את הילד כיצד מורחים משחת שיניים על מברשת השיניים.
עידוד לעצמאות היא “נבואה שמגשימה את עצמה”. תרגול ואימון יעבירו מסר של מסוגלות ויבנו את הביטחון בעצמו.
הורים רבים מאמינים שענישה היא יעילה (להחרים איפון, לשלוח לחדר, לספור עד 3...). בטווח הקצר העונש אולי יעיל, אך בטווח הארוך הוא פוגע ביחסים עם הילד ולא באמת פותר את הבעיה.
כדי שילד ישנה התנהגות שלילית, חשוב לאתר כל שיפור או התקדמות קטנה, ולהבין שמדובר בתהליך. לדוגמא:
חשיבה מוטעית: הילד מיילל כל הזמן. אנחנו לא יכולים לשמוע אותו יותר "ונעשה לזה סוף".פעולה מועדפת: חפשו הזדמנות בה הילד דיבר בקול נורמאלי ועודדו אותו. עם הזמן הוא יילל פחות.חשיבה מוטעית: הילדים רבים כל היום. אנחנו מותשים ומאוכזבים מעצמנו כהורים.פעולה מועדפת: אתרו סיטואציה בה הילדים מתחשבים/מוותרים אחד לשני ועודדו. עם הזמן תדירות המריבות תפחת.עידוד הוא תהליך המצריך סבלנות ועיקביות. המתנה שהעידוד מעניק היא חיזוק הדימוי העצמי של הילד והיחסים איתו.מאחלת לכולנו שנה מלאת עידוד בכל המסגרות: בעבודה, בהורות, במשפחה, בזוגיות ולא פחות חשוב שנה מלאת עידוד עצמי.
ילדים רבים עסוקים במה שאין להם במקום להודות על מה שיש. האנרגיה המושקעת בהשוואה תמידית והרצון להגיע ל"מושלם" (מעגל ה-99) מתישה ויוצרת תסכול כרוני. לדוגמא:
ילד שמאוכזב שבחופש סוכות מטיילים לצפון ולא לחו"ל כמו חבריו.
ילד שמתלונן על דגם ישן ומשומש של אייפון שקיבל.
ילד שלא מרוצה, כי הוא רשום רק ל 2 חוגים.
מעגל ה-99 הוא סיפור על מלך עצוב, משרת מאושר וחכם חצר. המלך העצוב לא הבין איך זה שהמשרת שלו מאושר ורצה לבחון את אושרו. חכם החצר הסביר למלך שהסוד הוא שהמשרת לא מוכן להיכנס למעגל ה99, והמליץ להשאיר ליד בית המשרת שק עם 99 מטבעות זהב. וכך באמת המשרת נכנס למעגל ה99, בו הוא היה אומלל והתרכז רק בגיוס משאבים לקניית המטבע ה-100.
הקריאו לילדים את הסיפור על "מעגל ה-99". לקריאת הסיפור לחץ כאן.
תגובת הילדים היא בד"כ "איזה סיפור עצוב" או "כמה חבל".
כשהילדים מקטרים שלא קיבלו מספיק, ניתן להשתמש בקוד "מעגל ה - 99" כתזכורת לא להיכנס למעגל. בנוסף, חשוב לתת דוגמא אישית איך אנחנו כבוגרים נמנעים מלהיכנס למעגל ה-99.
חגים הם הזדמנות נהדרת לשלב את הילדים בהתארגנות המשפחתית לקראת ערב החג.
תרומתם להצלחת המפגש מחזקת את תחושת השייכות שלהם למפגש עצמו ולמשפחה בכלל.
להלן מספר רעיונות למנהגים ולטקסים (לאו דווקא דתיים) הקשורים לערב החג:
עודדו את הילדים לשלוח שנות טובות לסבא/סבתא במייל או בדואר.
הכינו תגי שם מקושטים שיחכו לאורחים על צלחות החג.
למדו ביחד דרך אתר היוטיוב איך מכינים מפיות שולחן מיוחדות.
חפשו ביחד בגוגל פעילות משפחתית למפגש בערב החג: שירון, חידון או בדיחות. עודדו את הילדים לקחת חלק בהפעלה.
בקשו מהילדים עזרה בכל הקשור לשולחן החג: עריכת שולחן, פינוי הכלים, סחיבת כסאות מתקפלים...
הכינו עם הילדים את סמלי החג (תפוח בדבש, רימון...) או בשלו איתם מאכל חג פשוט להכנה.
ילדים שעוזרים בהתארגנות לחג מתרגשים לקראת המפגש ומשתפים פעולה במהלכו.
הורים רבים תוהים מדוע לא ניתן לומר לילדם לעשות משהו ולקבל את התשובה "בסדר גמור". לאן נעלמה אותה היררכיה עליה גדלנו כילדים ואיך מחזירים אותה אלינו הביתה?
בואו נחליט לשים את היחסים "בראש הפירמידה" ולא אותנו או את הילדים. המודל המועדף הוא הורה העומד בצד ילדו ועוזר לו להתמודד עם החיים, מאחר ותפקידנו הוא בראש ובראשונה להכין אותו לחיים. לדוגמא:
חשוב שהילד יקפיד על אכילת ממתק אחד ביום, כי הוא מבין את חשיבותה של תזונה מאוזנת ולא כי הוא מפחד שיחרימו לו את הממתקים.
עדיף שהילד יקח אחריות על הכנת שיעורי הבית, כי זו דרישת המערכת ולא כי הוא מפחד שנבטל לו חוג או מפגש חברים.
ילד המבצע פעולות רק מתוקף ההיררכיה בין הורה לילד, יבחר לעיתים לשקר, כדי לנצח. חשוב לשים את האגו בצד ולהשקיע ביחסים העומדים בראש ההיררכיה.
מזל טוב לכל ההורים הגאים שילדם יעלה השנה לכיתה א'. להלן מספר טיפים בנושא:
סיור מוקדם - סיור מוקדם במרחבי בית הספר יקטין חששות. הראו לילד היכן נמצאים השרותים, כיצד פותחים את המים בברז, איפה ממוקמת החצר של הכיתה שלו והברזיה.
חששות- נהלו שיחה עם הילד ובררו מהן החששות שלו. עודדו את הילד לשאול שאלות בנושא (לכל ילד יש חששות).
ארגון הילקוט - הכינו ביחד את הילקוט בערב שלפני. המטרה היא שלאחר מס' שבועות הילד ידע לסדר את הילקוט לבד.
שעון מעורר - מומלץ שהילד יכוון בעצמו ערב קודם את השעון המעורר.
בדיקות שיגרתיות - בדקו את הראיה והשמיעה של הילד.
בחירת ילקוט - מידות הילקוט: 38 ס"מ גובה ו-26 ס"מ רוחב. הקפידו שגב הילקוט יהיה קשיח ומרופד. הדקו את הכתפיות כך שרוב שטחו של הילקוט יהיה צמוד לגב ושהמרחק מהכתפיות יהיה שווה. וודאו שמשקל הילקוט לרבות תכולתו לא יעלה על 15% ממשקל הילד.
הורים רבים מוטרדים מהסכנות השונות אליהן חשוף ילדם. שיחות חוזרות ונשנות בנושאים כמו: "אל תלך עם זרים", "שמור על האיברים הפרטיים שלך" וכד' הן מרכיב חשוב בתהליך הלמידה של הילד להגן על עצמו. להלן מספר טיפים נוספים:
1. קוד סודי - מומלץ לבחור עם הילד "קוד סודי משפחתי". הקוד יכול להיות מילה אחת או צרוף מילים קצר אותם יבקש הילד מכל אדם המציג את עצמו "כחבר שלכם" או "ידיד שבא לאסוף אותו".
2. "הגוף שלי הוא רק שלי " - החל מגיל 4 חשוב להקריא לילד ספר בנושא ולצפות בדי.וי.די. אותם ניתן לרכוש בכל חנויות הספרים.
3. סוד טוב וסוד רע - למדו את הילד להבחין בין סוד טוב (מסיבת הפתעה או הריון) שאותו לא מגלים, לבין סוד רע (נגיעה באיברים פרטיים או הצקה בבה"ס) אותו חייבים לספר לאדם מבוגר.
4. מותר לומר לא - אם הילד לא מעוניין בחיבוק, נשיקה או צביטה בפנים חשוב ללמד אותו לומר "לא".
5. מהו איבר פרטי? - למדו את הילד שכל חלק בגוף המכוסה ע"י בגד ים נחשב לאיבר פרטי.
איש אחד צעד בסופרמרקט מאחורי אמא וילדה בת שלוש, שישבה בתוך עגלת הקניות.
כשהם עברו ליד מדף העוגיות, הילדה ביקשה עוגיות והאמא אמרה: "לא!". הילדה התחילה ליילל ולצעוק ולהקים מהומה, אבל האמא שמרה על שלוות רוחה ורק אמרה בנחת: "או-קיי מוניקה, נשארה לנו רק עוד חצי שורת מדפים של עוגיות. תיכף נסיים כאן, אל תתרגזי, רק עוד טיפה".
הן סיימו את שורת העוגיות והמשיכו הלאה. תוך דקות הגיעו לשורת המדפים עמוסי הממתקים. הילדה החלה לצעוק ולדרוש ממתקים. האמא סירבה לקנות לה. הילדה התחילה לרקוע ברגליים ולהשתולל, אבל האמא לא איבדה את העשתונות: "די, מוניקה, די, אל תתרגזי. לא נשאר לנו עוד הרבה. עוד שתי שורות ואנחנו מסיימות את הקניה. תהיי סבלנית, רק עוד טיפה".
כשהגיעו אל הקופה כדי לשלם על המצרכים, נתקל מבטה של הילדה למסטיקים הצבעוניים והיא דרשה בתוקף מסטיק. כשאמה השיבה בשלילה, עשתה שם הילדה סצנה קולנית של בכי וצעקות והאמא דיברה בקול רגוע ושקט: "מוניקה, לא להתרגז. אנחנו תכף מסיימות כאן. חמש דקות ואנחנו בחוץ ואז ניסע הביתה, ותוכלי לחטוף את התנומה שאת כל כך זקוקה לה".
האמא גמרה לשלם ויצאה מהסופרמרקט אל מכוניתה. האיש שהלך אחריהן והיה עד לכל שהתרחש, יצא בעקבותיה, הדביק אותה במחצית הדרך לאוטו ואמר לה: "תסלחי לי, גברתי, לא יכולתי שלא לשים לב כיצד שמרת על קור רוחך. אני חייב להחמיא לך על הדרך שבה התנהגת עם מוניקה הקטנה".
נתנה בו האמא מבט מחוייך ואמרה: "לקטנה קוראים תמי. אני מוניקה".
הורים רבים אינם מרוצים מהצפייה הממושכת של ילדיהם ב"זמן מסך", אך מתקשים להגביל אותה.
"זמן מסך" כולל: משחקי מחשב, פלאפון, פייסבוק, אייפד, אייפוד, פלייסטיישן, ווי, די. אס, אקס בוקס וכד'.
כדי להבין איך מגבילים את "זמן המסך" שאלו את עצמכם מה היה קורה לכם במצבים דומים:
הזמנתם חדר ישיבות לשעה ולא הספקתם לסיים את הישיבה. האם מי שמתוכנן להיכנס לחדר אחריכם דוחה את פעילותו או נכנס בתום השעה?
הוקצבו לכם 20 דקות להרצאה ולא סיימתם את המצגת. האם הסמינר יוארך או שיסמנו לכם שעוד 5 דקות עליכם לסיים?
באותו האופן מומלץ להגביל את "זמן המסך":
קבעו ביחד עם הילד מה פרק הזמן לצפייה ב"זמן מסך".
תנו התראה שעוד 5 דקות זה מסתיים.
וודאו שהוא מכבה את המסך או כבו את המסך בעצמכם (לא בכעס).
מאחר ומדובר בהתמכרות, הימנעו משימוש ב"זמן מסך" כתחליף לבייביסיטר או כשיטה לניהול כעסים.
כשחוגגים לאחד הילדים יום הולדת בפורום המשפחתי, כדאי להשקיע זמן ומחשבה ביצירת הפעלה ייחודית, המתמקדת בילד החוגג, בתכונותיו ובתחביביו. פעילות זו תעשיר את המפגש המשפחתי ותהפוך את החגיגה ליותר מסתם "ארוחה משפחתית מלווה במתנות".
מומלץ להפתיע את בעל היום הולדת ולהכין את ההפעלה עם האחים והאחיות שלו. זה יחזק אצל האחים את נושא התרומה לאחר, הרגשת השותפות במהלך מסיבת יום ההולדת ואף יקטין את תחושת הקנאה.
להלן מספר דוגמאות להפעלות ייחודיות:
להכנת תשבץ שלד או תפזורת לחץ כאן
להכנת משחק בינגו באנגלית לחץ כאן
ניתן לשחק את משחק התכונות של הילד. לפרטים לחץ כאן
ניתן לבקש מראש מכל האורחים לכתוב ברכה ולהכין עבור הילד ספר ברכות מושקע. אפשר להוסיף תמונות משפחתיות, מדבקות...
ג'ון. פ. קנדי נשיא ארה"ב אמר: "אל תשאל מה המדינה יכולה לעשות בשבילך, שאל מה אתה יכול לעשות בשביל המדינה". חשוב שהגישה שלנו בחינוך הילדים תהייה דומה. במקום לחשוב מה עוד אני יכול לקנות או לתת לילד שלי, עדיף להשקיע בגידול ילד תורם ומכבד.להלן מספר שאלות שמעבירות את הפוקוס מהתרכזות בילד אל טובת המשפחה:
איך אתה רוצה לעזור בהכנת ארוחת הערב? במקום לשמוע תלונות על הארוחה.
מה אתה יכול לעשות כדי שנצא מהבית בזמן? במקום לרוץ אחריו ולארגן עבורו את כל המשימות.
איזו הפתעה נכין לאבא כשהוא חוזר מחו"ל? במקום איזו מתנה אני אקבל מאבא.
הורים רבים חשים תסכול מכך שלא משנה כמה זמן, כסף ואנרגיות הם יעניקו לילד, בסופו של דבר הוא יתרכז במה שלא קיבל. התמקדות בעשייה של הילד לטובת הכלל, יכולה לתרום ל"ריפוי" הבעיה.
כולנו רוצים לגדל ילדים מחושלים. לעיתים כשהילד נופל על המדרכה או חש כישלון אישי (הפסד במשחק או במבחן), התגובה שלנו היא: "נפלת? לא קרה כלום. תתגבר".
שאלו את עצמכם מה הייתם רוצים לשמוע כשאתם נופלים או מקבלים מכה? סביר להניח ששאלת התעניינות "אתם בסדר?" היתה גורמת לכם להרגיש טוב יותר.
במקום לזלזל בכאב או בקושי ולהגיד "לא קרה כלום. תתגבר", חשוב לתת דוגמא אישית של התעניינות והכלה. השאלה "אתה בסדר?" תלמד את ילדינו להיות רגישים לאחר ולהפגין איכפתיות. מיומנויות אלו חשובות לעתידם וישמשו אבני דרך בהצלחה שלהם בחיים.
לעיתים כשהורה ממהר ולחוץ, הוא מאיים על הילד "או שאתה בא, או שאני הולך". האיום הזה מיותר, כי אנחנו לא מממשים אותו, הוא לא יעיל וגם מוסר מסרים שלילים:
העולם מפחיד - אמא באמת שוקלת לעזוב אותי פה לבד?
הם סתם אומרים. מהניסיון שלי אני יודע, שרק בפעם ה7 שמבקשים ממני הם רציניים וכדאי שאזוז.
אמנם אני קטן, אבל אני שולט במצב. אני מחליט!
במקום לאיים, מומלץ:
להרים את הפעוט בידיים ולהתקדם אל הרכב (ללא דיבורים).
לרכון אל הילד, ליצור קשר עין, להסביר את צורך השעה ולשאול: "איך אני יכול לעזור לך, כדי שנצא עכשיו/שנגיע בזמן?".
לעודד כשהילד משתף פעולה ויוצא בזמן.
לבקש עזרה - אני צריכה את עזרתך: "בוא תלחץ על השלט של הרכב." או "אני מחפשת ילד עם שרירים שיכול לעזור לי עם התיק."
לעיתים שיחה שהחלה כ"שיחת חולין" מתפתחת, מסלימה ומסתיימת בבכי ובתסכול גדול. מצב זה יכול לקרות לנו עם אחד ההורים שלנו, בן/בת הזוג או ילדנו.
יש נושאים בחיינו שלא הצלחנו לקדם או לפתור בעזרת ויכוח, והמחיר ששילמנו היה העכרת היחסים. כשמזהים נושא שכזה, כדאי לעצור ולשאול את עצמנו "לאן השיחה הזו הולכת?"ולבחור לסיימה מיד.
ניתן לשאול את השאלה "לאן השיחה הזו הולכת?" בקול רם או בשקט. שאלה זו היא מעין קוד, שמזכיר לנו שהשיחה מתדרדרת ושסביר להניח שאח"כ נצטער ונתנצל.
ניסיון העבר שלנו מלמד שחלק ניכר מהוויכוחים שלנו הם בגין אותם נושאים, כשכל אחד מנסה לשכנע את השני בהיגיון הפרטי שלו. ברגע שאנחנו מזהים שהשיחה לא הולכת לכיוון "בריא", מומלץ לשאול "לאן השיחה הזו הולכת"? לבחור לסיימה ולצמצם את הנזקים.
״הילדים בימינו אוהבים מותרות, אינם מכבדים את המבוגרים ואוהבים לפטפט במקום לעסוק בפעילות גופנית. הם מתנגדים להוריהם ונוהגים בעריצות כלפי מוריהם".
הציטוט הזה נשמע ודאי מוכר ונכון לתקופתנו, אך הוא נכתב לפני יותר מאלפיים שנה ע" הפילוסוף אפלטון.
השוואה בין הדורות היא מיותרת. רובנו גדלנו בבית "אוטוקרטי" עם יראת כבוד להורים. הילדים היום חיים בתקופה של דמוקרטיה המושתתת על כבוד הדדי ושוויון זכויות. מכאן נובע התסכול והבלבול שלנו.
שאלה : איך מגשרים על הפערים?
תשובה: נשאל את עצמנו מה מפריע לנו היום. על אילו ערכים חשוב לנו לשמור?
אם מפריע לנו שיש שימוש מוגזם במסכים, נגביל את השימוש בם. נקבע ביחד כמה זמן, איפה, מה ומתי מותר.
אם מפריע לנו שאין מספיק פעילות גופנית, נעודד את הילד להשתתף בחוגי ספורט או נמצא זמן ונעשה ביחד פעילות גופנית.
אם מפריע לנו שאין מספיק אינטראקציה עם ילדים, נעודד את הילד לקיים פעם או פעמיים בשבוע מפגשי חברים.
אם מפריע לנו שאין עזרה בבית, נבקש עזרה מהילדים ונעודד אותם על תרומתם המשמעותית.
אם מפריע לנו שאין מספיק זמן משפחתי, נקבע ביחד מתי נבקר את המשפחה ונתכנן פעילויות משותפות.
יש הורים המאמינים שהתנצלות בפני ילדיהם מפגינה חולשה או פגיעה בסמכות ההורית. בפועל מדובר במתן דוגמא אישית חשובה לילדנו, ממנו אנו מצפים שיתנצל כשפגע באדם אחר.
כשפונים לילד בטון פוגע או לא מכבד, חשוב להתנצל:
אני מתנצלת שצעקתי עליך בטלפון, היה לי יום עמוס ולכן התפרצתי.
אני מתנצל שטענתי ששיקרת. הייתי צריך לבדוק עימך קודם את המקרה.
בקשת הסליחה מחזקת את תדמית "ההורה הלא מושלם" ומלמדת שאחרי שעושים טעות צריכה להגיע פעולת פיוס וסליחה.
כשהילד מרגיש לא טוב או חווה חוויה לא נעימה, אפשר להצטער איתו:
אני מצטערת לשמוע שלא שיתפו אותך בהפסקה במשחק הכדורגל.
אני מצטער לשמוע שהחליפו לך את המורה שכל כך אהבת.
חשוב שהצער יהיה אוטנטי ואמפטי ויעביר את ההרגשה שאנו "איתו" (הימנעו מרחמים על הילד).
כשילדכם נוטה להיות אובססיבי לגבי נושא מסוים, מידתיות היא הדרך ללמד אותו לחיות חיים מאוזנים יותר. בנוסף, לימוד מידתיות מצמצם מאבקי כוח מיותרים. להלן מספר דוגמאות:
כשילד מתעקש כל יום לצאת לגינה מיד אחרי הגן, נהיה אמיצים ונבלה פעמיים בשבוע אחה"צ בבית.
כשילד מבקש כל יום פיתה עם שוקולד – נגיע להסכם שפעמיים בשבוע הוא יאכל פיתה עם חומוס/ גבינה.
כשילד קורא ספרים במשך שעות - נעודד אותו להזמין אליו חבר או לרדת למטה.
כשילד רוצה להיפגש כל יום עם חבר- נקבע מראש שניים או שלושה מפגשי חברים, אצלנו ואצלם.
כשילד רוצה לקנות כל יום גלידה אצל הגזלן, נגיע להסכם שפעם או פעמיים בשבוע קונים אצל הגזלן, ובשאר הימים אוכלים גלידה בבית.
התנהגות אובססיבית היא לעיתים מנגנון הגנה. התפקיד שלנו הוא להיות ערנים, לראות בחוסר מידתיות "אור אדום", ולייצר עם הילדים חיים יותר מאוזנים.
כולנו מצאנו את עצמנו מול ילד המסרב לתת נשיקה לסבתא או לומר שלום לסבא. חשוב לכבד את רצון הילד ולהימנע מלהכריח אותו לחבק או להגיד שלום. יחד עם זאת, חשוב להעביר מסר שבמשפחה שלנו מכבדים את האורחים. להלן מס' דרכים להתמודד עם הבעיה:
תנו לילד בחירה - איך היית רוצה לברך את האורחים? האם אתה מעדיף להגיד שלום בעברית או באנגלית? רוצה להנהן עם הראש או לנפנף ביד? לצייר לאורחים ציור או להכין עוגיות?
הימנעו מלתת תשומת לב לנושא - כדאי לבקש מהסבתא ל"רדת" מהנושא באופן זמני, מאחר ותשומת הלב השלילית שהילד מקבל מההתעסקות בנושא מעצימה את הבעיה.
הקפידו לעודד - חשוב לעודד את הילד כשהוא בוחר להגיד שלום: "זה מאד מנומס ונעים להגיד "שלום" כשנפגשים עם סבתא. בכל פעם שאתה משתף אותה במשהו שקרה לך בגן/בבה"ס, היא מרגישה אהובה ומוזמנת. שיתוף זה דבר שמקרב בין אנשים".
