כשהורה אחד נמצא באינטראקציה עם הילד, עדיף שההורה השני לא יתערב בתהליך:

כשהאב מקלח את בנו והוא בוכה, זו לא "הזמנה" לאימא להגיע בריצה "להציל" את המצב (אלא אם כן הוא קורה לה, כי הוא צריך "החלפת משמרות").

כשהאם מחליטה לפנות מהשולחן צלחת של ילד הזורק אוכל על הרצפה, מומלץ שהאב ימנע מלהתערב.

התערבות של אחד ההורים מעבירה לילד מסר שלא ניתן לסמוך על ההורה השני.

כשיש חוסר הסכמה בין ההורים בנושא החינוך, מומלץ לדבר על הנושא בפרטיות (לא בזמן האירוע ולא בנוכחות הילדים).

ד”ר גרי צ'פמן כתב את הספר "חמש שפות האהבה" בו הוא מתאר חמש דרכים לתת ולקבל אהבה. כשאתה יודע מהי שפת האהבה של האחר, קל לך יותר למלא את "חשבון הבנק" שלך אצלו, שהוא בעצם החיבור הרגשי.

להלן תאור 5 שפות האהבה:

מילות עידוד - אדם המרגיש אהוב, כשהוא שומע מילת הערכה/מחמאה או את המשפט "אני אוהב אותך". מנגד, ביקורת תשאיר אצלו צלקת.

זמן איכות - אדם המרגיש אהוב, כשמפנים עבורו זמן אישי וכשמקשיבים לו ללא הפרעות.

מגע פיסי - אדם המרגיש אהוב ע"י מגע פיסי (לאו דווקא מיני).

פעולות עזרה - אדם המרגיש אהוב, כשמסייעים לו בביצוע משימות שונות.

קבלת מתנות - אדם המרגיש אהוב, מעצם המחשבה וההשקעה שמאחורי מתנה אישית (לאו דווקא מתנה חומרית).

כולנו נשמח לקבל את כל 5 השפות, אך יש שפה אחת שהיא הכי משמעותית עבורנו ובלעדיה אנחנו מאד מתוסכלים. באתרו ניתן למלא שאלון ולגלות מהי שפת האהבה שלך (ניתן למלא את השאלון ללא מתן פרטים אישיים):

http://www.5lovelanguages.com/assessments/love/

יש הורים המגיעים לקבוצת הורים במטרה לגבש חזית אחידה בנושא החינוך. חשוב להבין שהבית אינו זירת קרב ואנחנו לא במלחמה.

עקרון הפלורליזם מכיר בחשיבות ריבוי דעות בבית. מותר להציג דעות מנוגדות וחשוב לקבל את סגנון ההורות של השני, גם אם מדובר ברגישות יתר לבכי, נטייה לצעוק בבית או הפרזה בנושא סדר וניקיון.

המסר לילד הוא שאבא ואימא הם שני אנשים "נפרדים" עם העדפות ("שריטות") שונות. זה בסדר שהשגרה של אבא שונה מהשגרה של אמא. עקביות אצל כל הורה בנפרד חשובה יותר מעקביות בין שני ההורים.

אחד התפקידים החשובים בהורות הוא ללמד זוגיות ע"י כך שנציג לילד איך אנחנו מקבלים את ה"אחר", מתחשבים בו ומגשרים על הפערים בצורה מכובדת.