טלי פלג

טלי פלג

יום שני, 27 בספטמבר 2010

כשילדך מפריע בזמן הארוחה, בחר לקום מהשולחן עם הצלחת שלך. המסר שאתם מעבירים הוא: אני בוחר להימצא במקום שנעים לי. כשהשקט יחזור, אתה יכול להצטרף לארוחה. הימנע מלדבר על ההפרעה שהתרחשה קודם.


הפתרון הזה הוא במקום לשלוח את הילד לחדר או להגיד "סתום/תהיה בשקט. אני לא יכול לשמוע אותך יותר".


יש הורים המתרעמים ואומרים "מדוע שאעניש את עצמי? שהילד ילך לחדר שלו כשהוא מפריע". הרחקת הילד בד"כ לא עוזרת, כי ההתנהגות השלילית חוזרת שוב בארוחה הבאה.


המטרה היא לא להעניש את הילד אלא ללמד אותו מיומנות חברתית. ילדינו רוצים את החברה שלנו יותר מכל דבר אחר. מומלץ להשתמש בכלי זה פעם בשבוע/חודש (אם נוצר צורך). שימוש תכוף יותר מאבד מהאפקטיביות ופוגע ביחסים עם הילד. 

יום ראשון, 19 בספטמבר 2010

כשילד מגיע בוכה הביתה, כי הוא נעלב מחברו, תגובתנו הטבעית והלא מומלצת היא ל"הציל" אותו ולגרום לו להרגיש יותר טוב. להלן מספר המלצות של עשה ואל תעשה:


אל תעשה: אל תמעיט בערכו של הכאב ואל תאמר: "למי אכפת ממנו בכלל?". אל "תציל" את ילדך ע"י הצעת פתרון מיידי: "יש לי רעיון. בוא נתקשר לחבר אחר". אל תאשים את ילדך: "מה עשית שבגלל זה הוא העליב אותך?"


עשה: השתמש באמפתיה: "נראה לי שנעלבת" או "יכול להיות שאתה מרגיש בודד?". שתף במקרה דומה שקרה לך בתור ילד. זה יעזור לילדך להרגיש פחות בודד. עודד את הילד לבוא בעצמו עם פתרון לבעיה.


הורה המנסה "לחסוך" את הסבל מהילד, מונע ממנו הזדמנות להתמודד עם קושי או אכזבה. אי מתן כלים להתמודדות עם קשיים בחיים עלול להפוך את הילד ל"נכה" רגשית.

יום שני, 13 בספטמבר 2010

כשילד שובר צלחת או חפץ יקר ערך התגובה הראשונית שלנו היא צעקה/האשמה/כעס על הנעשה. הפרשנות של הילד היא שהחפץ חשוב יותר ממנו.


מומלץ שהתגובה הראשונית שלנו תהיה "אתה בסדר? היזהר. יש המון זכוכיות על הרצפה". מכיוון שהילד נבהל וכנראה מרגיש רע ששבר חפץ, כדאי לשתף אותו בניקיון. הוא יכול להביא את המטאטא/יעה, לפתוח את הפח, למלא דלי לשטיפה...


הטיפול בהשתוללות או בחוסר הזהירות יתבצע מאוחר יותר. מומלץ לשבת עם הילד ולמצוא פתרון לחפץ השבור. הילד יכול להדביקו, לקנות חדש (מדמי הכיס שלו), או להגיע להסכם איך הוא ייזהר בפעם הבאה.

יום ראשון, 5 בספטמבר 2010

ארוחת הערב המשפחתית היא זמן להתקרב זה לזה, להכיר זה את זה, ולחלוק בחוויות היום. מומלץ לפתח שיחה נעימה עם הילדים ע"י הצגת שאלות ושיתוף מידע כגון:


אם היית יכול להיות חיה, איזו חיה היית רוצה להיות?


אם היה יכול להיות לך כוח על, באיזה כוח היית בוחר?


מה אתה רוצה להיות כשתהיה גדול?


מה המאכל האהוב עליך?


מה השעה האהובה עליך במהלך היום?


מה היית רוצה להמציא?


מה אתה הכי רוצה בעולם?


באיזו תקופה בעולם היית רוצה לחיות?


אלו שאלות כייפיות, מעניינות ומחליפות את השאלה הבנאלית "איך היה בגן/ביה"ס?". הילדים יושבים מוקסמים, מקשיבים ונהנים לשמוע את התשובות של כל חברי המשפחה, ובמקביל מרוכזים באוכל.