אחת לחודש זה בסדר וזה נורמאלי אם "התחרפנת" ושחררת צעקה.

יחד עם זאת, חשוב שהצעקות לא יהיו הדרך המרכזית לנהל את התא המשפחתי.

כשאתה צועק על ילדך, נסה "לכעוס על הבעיה" והימנע מלתקוף את תכונות הילד. לדוגמא:

במקום לתקוף את הילד "נמאס לי מהבלגאן שאתה משאיר. לא אכפת לך. כמה פעמים אני צריכה לבקש ממך לסדר את הסלון?!".

עדיף לכעוס על הבעיה "זה משגע אותי שאני חוזרת מהעבודה וכל הכלים המלוכלכים מפוזרים בסלון".

כשאתה תוקף את הילד, הסכנה היא שבסופו של דבר הוא יאמין להאשמות שלנו, שיהפכו לחלק מהדימוי העצמי שלו. הילד עלול להאמין שהוא ילד שלא שם לב לפרטים, שלא אכפת לו מהבית, שלא מקשיב ובלגאניסט, כמו נבואה שמגשימה את עצמה.

כשלאחד ההורים יש נסיעת עבודה או כשאתם נוסעים לטיול זוגי, ניתן להיערך מראש כדי לסייע לילד להתמודד עם הגעגועים. להלן מספר רעיונות:

מכתב אהבה/פתק – הכן מראש מכתב או פתק קצר יומי שיחכה לילד מתחת לכרית או במקום בולט בחדר. בבוקר או כשהילד חוזר  מהגן/ביה"ס יחכה לילד "מסר אהבה" מכם.

"טבלת ימים" – הכן טבלה עם מספר הימים שתעדר, כדי שהילד יראה ויזואלית כמה ימים נשארו עד לחזרה. גם ילד בגיל שנתיים יכול להירגע כשהוא מסתכל או מסמן בטבלה, למרות שהוא עדיין לא ממש מבין את הקונספט.

משפטי אמפטיה "נותנים מקום" להרגשת הגעגוע ומפתחים אינטליגנציה רגשית. לדוגמא: "נראה לי שאתה מתגעגע לאבא", או "יכול להיות שקשה לך כי אימא לא בבית?".

אין צורך בקניית מתנות כפיצוי בעת החזרה - המתנה הכי גדולה היא שההורה חזר הביתה.

כשהילד כועס, מעליב או מתחצף, הוסף בליבך את המילה "עכשיו" למשפט הפוגע שאמר הילד. באופן זה תחסוך מעצמך כעס ותדהמה. לדוגמא:

המשפט "תעזבי אותי. אני שונא אותך, ואני הולך לחדר" נשמע אחרת כשמוסיפים את המילה "עכשיו": "תעזבי אותי עכשיו. אני שונא אותך עכשיו, ואני הולך לחדר עכשיו להירגע".

לפעמים אחרי 5 דקות הילד ייצא מחדרו כאילו לא קרה דבר, כי מבחינתו אין סתירה בין מי שעיצבן אותו לבין מי שיכול לנחם ולהרגיע אותו.

מומלץ לשבת ולדבר עם הילד בערב או למחרת ולהסביר את תרבות השיחה בבית, ומה יעזור לו בפעם הבאה להתמודד טוב יותר עם התסכול.

 

ניתן לתאר את התפקיד ההורי כ"תחנת דלק", בה אנו מספקים באופן שוטף אהבה, עידוד והכוונה. התחנה שלנו פתוחה 24/7 והילד מוזמן "לעצור אצלנו ולתדלק".

הורה שמצפה למילה טובה/הכרת תודה מצד הילד בכדי למלא את "מלאי הדלק" שלו, יחווה תיסכול מאחר ולעיתים קרובות זה לא מגיע.

חשוב להבין שההורה (ולא הילד) אחראי על חידוש מלאי תחנת הדלק. והוא יכול לעשות זאת ע"י: סופשבוע זוגי, אימון בחדר כושר, מציאת זמן לקריאת ספר או יציאה לסרט. כל אותם דברים שעשינו לפני שהיו לנו ילדים.

התפתחות טבעית של ילד מצריכה "תדלוק" בתדירויות שונות. ככל שהילד גדל ונעשה עצמאי, תפחת תדירות "התדלוק". חשוב לקבל זאת בהבנה ולהימנע מלכעוס כשהילד בא רק "לתדלק וללכת".

אף פעם.

ביקורת בונה לא באמת בונה משהו אצל הילד, אלא הורסת את הדימוי העצמי שלו.

ביקורת בונה מצטיירת אצל הילד כחוויה מייאשת. הוא אומר לעצמו שהוא לא מספיק טוב ומצפה לכישלון נוסף. כשהכישלון הבא מגיע, הוא מרגיש מושפל ועסוק בעצמו במקום במשימה או בצמיחה.

כשילד פותר 10 תרגילים בחשבון, תפקידנו לחזק אותו ע"י התייחסות ל- 6 תרגילים בהם הוא הצליח, ולהימנע מלדבר על 4 הטעויות שבדף. הורים המדברים על הצלחות מעודדים את הילד להמשיך ולתרגל, וכשמדברים על טעויות המוטיבציה נפגעת ואיתה החשק לנסות שנית.

לילד קל יותר לקבל ביקורת מהמורה. מנגד, ביקורת בונה מצד ההורה נלקחת באופן אישי ומשכיחה את ההצלחה  ב- 6 התרגילים. ביקורת בונה אחת יכולה להרוס חודשים של עידוד.