לכולנו נמאס לבקש "לך לסדר את החדר". להלן מספר תובנות וכלים שיכולים לעזור:
התאמת ציפיות - סידור החדר מתבצע בהתאם לגיל הילד. ילד בן שנתיים אמור להרים 2 צעצועים, ילד בן שלוש 3 צעצועים... המטרה היא לא לעשות "פסח" אלא לעודד אותו להשתתף בתהליך.
אימון - מומלץ להכין יחד דף הנחיות או ציורים לתאור השלבים השונים של התהליך (כביסה לסל, ספרים למדף, לגו לקופסא).
תרומה- מומלץ לתרום או לאחסן 50% מהמשחקים. עומס הוא אחת הסיבות שמקשות על הילד בסידור החדר.
"שריטה" - אם יש לנו "שריטה" בנושא הסדר, עדיף שמדי פעם אנו נסדר להם את החדר. חבל להרוס יחסים בשביל "חדר מסודר".
עידוד - חשוב לעודד בכל הזדמנות שהילד עוזר ובכל תחום שהוא מאורגן, גם אם זה רק בדברים שמעניינים אותו כמו אוסף קלפים או ציורים.
בניית הסכם - מומלץ לקבוע הסכם עם הילדים. למשל: בימי ראשון וחמישי מסדרים את החדר, לא משחקים בסלון, כל ערב בשעה 19:00 האזורים המשותפים (פינת אוכל וסלון) מסודרים.
חוטב עצים מתוסכל, שהצליח לחטוב 17 עצים ביום ראשון, 10 ביום שני, ולמרות שקם שעה אחת קודם ביום השלישי, הצליח לחטוב רק 7 עצים, נשאל: "מתי לאחרונה השחזת את הגרזן?".
גם בהורות, אנו חשים לעיתים שאנו פועלים "פול גאז בניוטרל". הפתרון הוא: "להשחיז את הגרזן" ולבצע בדק בית. שאלו את עצמכם:
על מה אנחנו יכולים לעודד את הילדים היום?
כמה שעות השבוע אנחנו יכולים להשקיע באימון הילדים לעצמאות (להתלבש, להתקלח או לסדר את המערכת לבד)?
מתי השבוע אנחנו יכולים לאכול ארוחת ערב משפחתית? האם בסופ״ש יש אפשרות לעשות זמן איכות אישי עם הילדים?
