כולנו מזועזעים כשאנו שומעים בחדשות על מקרים בהם ילדים שיתפו תמונה או סרטון פוגעני.
תפקידנו כהורים להעביר מסר ברור שבמאה ה 21, הדיבר ה -11 הוא שאסור להכין/לשתף/להעלות סרטון פוגעני, תמונה פרובוקטיבית או מסר משפיל.חשוב למצב ערך משפחתי זה בדומה לערכים של "לא תגנוב/לא תשקר" ולקיים שיח משפחתי על בסיס קבוע שיעביר 2 מסרים:1. הפגיעה הפוטנציאלית של שיתוף ויראלי היא הרסנית. מדובר בעברה פלילית וההורים חשופים לתביעות נזיקין. 2. חובת הילד להימנע מפעולה שכזו ולהקפיד לדווח להורה/למבוגר אחראי כשהוא עד/שותף לפגיעה באחר.כל הורה אומר לילדיו על בסיס קבוע לא לדבר עם זרים ולהימנע מלחצות כביש באור אדום. בימינו, הסכנות משיתופים וירטואליים הן ממשיות ולא פחות חמורות ומסוכנות.
סוגיית צחצוח השיניים לילדים קטנים הופכת לעיתים למאבק. הילד מתנגד לצחצוח או מתעקש לצחצח "לבד" וההורה מפחיד שהשיניים ירקבו או מצחצח בכוח. להלן מספר פתרונות חליפיים:
הציעו לילד לצחצח ראשון ולאחר מכן "בדקו" את שיניו.
תנו בחירה בין 2 מברשות/משחות שיניים.
צפו בסרטון ולמדו איך מצחצחים שיניים. להלן לינק לסרטון
עודדו את הילד כשהוא מצחצח שיניים.
שמעו את הדיסק על קריוס ובקטוס.
הסבירו לילד שאתם לא מתכוונים לוותר על הנושא הזה, כי אתם לא תוותרו על הגיינת השיניים שלו.
בקרו אצל שיננית החל מגיל שנתיים.
עזבו את הנושא למשך שבוע ואל תדברו עליו או תצחצחו.
הסבירו לילד שבלילה ההורה מצחצח שיניים ובבוקר הוא יכול לבד (פתרון זמני).
צחצחו שיניים ביחד. אתם מצחצחים לו והוא לכם.
השתמשו בתוצאות הגיוניות: ילד שלא מצחצח שיניים, לא אוכל חטיף מחר (פתרון רק לילדים עד גיל שנתיים ולא בצורה של איום).
קנאה בין אחים היא רגש טבעי ונורמאלי. המטרה שלנו כהורים היא להתחבר לכל ילד בצורה המתאימה לו, כדי שירגיש אהוב ולא יחשוב (בטעות) שהוא חייב להילחם על האהבה שלנו.
צמצום הקנאה בין הילדים תשפר את היחסים ואת האווירה המשפחתית.
Jane Nelson מייסדת ארגון אדלריאני בארה"ב בחרה להמחיש לילדים ע"י הדלקת נרות שיש להורה מספיק אהבה לכולם והאהבה הניתנת לתינוק החדש היא לא "על חשבונו" של הבכור.
לינק לצפיה בהמחשה:
יש ילדים המתנהגים למופת מחוץ לבית (בבי"ס/אצל חבר..) אך עם הגעתם הביתה, מתחילה התנהגות חסרת מעצורים הכוללת צעקות, חוצפה...
גם אם מקובל עלינו שהבית הוא המקום "לשחרר קיטור", חשוב להעביר את המסר ש"ההורה הוא לא שק חבטות", וכי לא נאפשר התנהגות פרועה ולא מכבדת בבית.
הימנעו מ: לצוות על הילד "לעוף לחדר להירגע".
בחרו: לשבת עם הילד בזמן רגוע ולחשוב ביחד מה יעזור לו להירגע: קריאת ספר בחדר, להקשיב למוזיקה עם האוזניות, לעשות ספורט וכד'.
ניהול כעסים היא מיומנות חשובה בכל גיל. ברגע האמת, אמרו לילד: אני רואה שאתה כועס, אז נדבר עוד רבע שעה. אני הולך כרגע ואתה יכול לנסות להירגע ע"י... (זה הזמן לצאת מהחדר להכין קפה או לקפל כביסה).
בדרך זו יעבור המסר, שבבית שלנו לא פותרים בעיות כשכועסים.
כשהילד שלנו מקבל מכות, אנחנו לעיתים מבולבלים. מצד אחד אנחנו לא רוצים שהוא יהיה קורבן פאסיבי ומצד שני אנחנו לא רוצים לעודד לאלימות.
איך אפשר לעזור לילד לא להשלים עם מצב, שבו מציקים לו על בסיס יומי?ההמלצה היא לשלוח אותו לחוג אומנויות לחימה/קרב מגע, שם ילמד להגן על עצמו.לעיתים גם ילד עם ביטחון עצמי גבוה זקוק לחיזוק הביטחון והדימוי הפיסי שלו.המטרה של ההשתתפות בחוג היא להקנות לילד חוויה פיסית מחזקת ומתקנת.הביטחון הפיסי יעזור ליצור אצל הילד עמידה יותר יציבה המעבירה מסר : "אל תתעסקו איתי. תעברו הלאה".אנחנו לא רוצים לעודד לאלימות, כי אנחנו לא יודעים מי יעמוד מולו ולעיתים מדובר בסכנה ממשית. החוג יעזור לילד לשנות את התפיסה העצמית ולהגיד "אני בכושר, רכשתי מיומנויות רבות ואני יודע איך לשמור ולהגן על עצמי".
