זיקה חברתית Social interest היא היכולת להסתכל על האחר ולהתחשב בצרכיו. זוהי תכונה מולדת ותפקיד ההורה לעודד ולפתח אותה אצל הילד, כדי שלא תיחלש או תיעלם.
להלן מספר דרכים לחיזוק "זיקה חברתית" אצל ילדכם:
תרומה על בסיס קבוע - הקפידו לתרום אחת לחודש/רבעון צעצועים ובגדים שאינם משמשים אתכם. שאלו את הילדים "מי לדעתכם יכול להנות מהצעצוע/הבגד הזה?"
התנהגות מזמינה - כשאתם בקולנוע או באירוע, הימנעו מלהניח את התיק על המושב הסמוך ואפשרו לאדם אחר לשבת לידכם.
התנהגות אדיבה - כשילד מוזג לעצמו כוס שתייה או מוציא לעצמו מאכל מהמקרר, עודדו אותו שיציע גם לאחיו או לאחותו.
שתפו בסיפור על תרומה - שלבו בשיח המשפחתי סיפורים על אישה/ילדה שתרמה את שיערה לחולי סרטן, על ארגונים ששולחים חבילות מזון/בגדים לפיליפינים ושאלו איך לדעתם אנחנו יכולים לעזור?
עזרה בבית ללא תשלום - אל תשלמו לילדים על עזרה ועבודות בית, גם לא למתבגר ששומר על האחים.
תנו פרשנות להתנהגות - הסבירו איך התנהגות הילד משפיעה על האחר (העלבת חבר או טלפון שבועי לסבתא).
שמירה על הסביבה - עודדו מחזור של נייר/פלסטיק, חסכו בחשמל ובמים והסבירו כיצד זה תורם לסביבה.
הסבירו על "צורך השעה" - "אח שלך מחכה בשער של הגן. חייבים לצאת עכשיו לאסוף אותו" או "האורחים מגיעים עוד חצי שעה וצריך לערוך את השולחן ולסדר את הסלון".
הורה "תקתקן" שפותר את כל הבעיות, מעביר לילד מסר שגוי שאין לו את היכולת לפתור בעיות לבד ולהחליט מה טוב עבורו. המטרה היא שכשהילד נתקל בבעיה הוא לא ישר יסתכל לצדדים לחפש את ההורה ולקבל ממנו הנחיה אלא יביט "פנימה" ויחליט מה מתאים לו.
כשנוצרת בעיה, אפשר להגיד "אני לא יודע/ת" במקום "לשלוף" פתרון. לדוגמא:
ילד: "אבא, אני רוצה לאכול קורנפלקס, אבל נגמר החלב. מה עושים?"אבא: "אני לא יודע".הילד בוחר לאכול יוגורט.
אבא: "איזה יופי שמצאת פתרון".
ילד: "אימא, איפה החולצה הלבנה של שיעור הספורט?"
אימא: "אני לא יודעת".
הילד לוקח את החולצה המלוכלכת מסל הכביסה או לובש את החולצה הגדולה של אחיו.
אימא: "אני רואה שמצאת פתרון".
גם אם הילד בחר בפתרון הפחות מועדף עלינו, חשוב לאפשר לו לחוות את התוצאות של הבחירה שביצע (יוצאים מן הכלל נושאי בטיחות/בריאות).
ילדכם אמור לקבל שיעורי בית המתאימים לגילו. אם הוא אינו מסוגל להתמודד עם שיעורי הבית בעצמו, יש לבדוק את הנושא מול מורה הכיתה מאחר ויתכן שקיימת בעיה. אם זו אינה הבעיה, להלן מס' הנחיות:
על הילד להכין את השיעורים בעצמו. הימנעו מלשבת לידו, בכדי לא להעביר מסר שהוא "נכה" ואין ביכולתו להתמודד עם השיעורים. יחד עם זאת היו זמינים במידה והוא נדרש לסיוע.
קבעו ביחד זמן להכנת שיעורים. זה לא חייב להיות מיד אחרי ביה"ס. אפשר גם אחרי חצי שעה לאחר "זמן מסך".
בדקו עם המורה כמה זמן לדעתה נדרש להכנת השיעורים. הקפידו לא לעבור את הזמן המומלץ והעבירו מסר של "מה שהספקת הספקת. לא נורא, נמשיך מחר". הימנעו "ממריחת זמן" או מתן תשומת לב מוגזמת ושלילית.
הימנעו מלתקן שגיאות. בחרו לעודד את הילד על הצלחותיו. לדוגמא: "אני רואה שהשתמשת בסרגל לציור הטבלה, זה נראה מאד מסודר" או "המשפט שכתבת מאוד קריא, מאחר והקפדת על רווח בין המילים."
חלוקה מגדרית של "תפקידים" בין ההורים עלולה ליצור קיבעון מחשבתי אצל הילדים. חשוב שהמסר שיעבור לילדים יהיה, ששני ההורים "כשירים" לבצע את משימת גידול הילדים. לדוגמא:
שני ההורים יודעים באיזו כיתה הילד ומה שם המורה.
שני ההורים כשירים לבצע מקלחות ולהכין ארוחת ערב.
שני ההורים מכירים את רופא הילדים ויכולים לקחת את הילד אליו.
שני ההורים מסיעים את הילד לחוג.
התירוץ הקלאסי "שאימא טובה יותר בגידול הילדים", נובע בד"כ מתחושת עצלות מצד האב ומהקושי של האם "לשחרר שליטה" ולהוריד סטנדרטים (ייתכן שהילדים ילכו לישון ללא אמבטיה/ארוחת ערב).
מעורבות גבוהה יותר של האבא תאפשר לו לפתח ולהעמיק את יחסיו עם הילדים. המעבר בין "הטריטוריות השונות" של משימות ההורים, יפתחו אצל הילד אישיות עשירה ויעזרו במימוש רצונותיו האמיתיים.
חיטוט באף היא פעולה טבעית, אך ליד אנשים נתפסת כ"חוסר נימוס". חשוב ללמד את הילד כיצד/איפה מקובל לחטט באף. להלן מס' דוגמאות:
עזרו לילד - שימו בחדרו מכשיר אדים, למדו אותו לקנח את האף, פזרו חבילות טישו במרחבי הבית.
הציעו לילד לנקות את הנחיריים בבוקר כחלק משגרת שטיפת הפנים.
הסבירו: "בחברה לא מחטטים באף" במקום להגיד "זה מגעיל".
אמרו: "אתה מוזמן לחטט באף בחדרך או בשירותים".
הגישו לילד טישו במקום לנדנד, להטיף או להזכיר.
עודדו בכל פעם שהילד מקנח את האף - "נעים כשהחיידקים בתוך נייר הטישו ולא על הספה".
התעלמו - ייתכן והילד משתמש בחיטוט באף כדרך יעילה (ושלילית) לקבלת תשומת לב.
צאו מהחדר - בדרך זו אתה מראים לילד מה התוצאה ההגיונית למעשיו. לא נעים להסתכל על אדם המחטט באף, ולכן ההורה בוחר לצאת מהחדר.
אפשרו לתוצאה טבעית להתרחש: לפעמים מורה או חבר יכול להעיר ולומר "איכס, זה מגעיל. תפסיק לחטט באף".
חשוב להבין ולזכור שאין להורה שליטה על הרגל מגונה של הילד, ולכן אין טעם להתעצבן או להעיר לו כל הזמן.
שלטון דמוקרטי הוא שלטון החוק המאפשר חופש עם גבולות. אדם יכול להוציא רישיון נהיגה, אבל מחויב לנהוג במהירות ע״פ החוק. אדם זכאי להרוויח כסף, אבל מחויב לשלם מיסים. גם בבית חשוב להקפיד על חופש עם גבולות.
ילד שחי בבית, צריך לעזור בעבודות הבית – הוא מוזמן לבחור את סוג המשימה/המועד.
ילד בגיל בית ספר אחראי להכין שיעורי בית - הוא יכול לבחור את העיתוי.
חלק משגרת הערב היא מקלחת וארוחת ערב - הוא יכול לבחור מה הוא מעדיף לעשות קודם.
כמובן שבחירות הילד צריכות להתאים לצורך השעה.
דמוקרטיה היא שלטון החוק ולא שלטון הילדים. חשוב להגדיר גבולות ברורים "ובמסגרתם" לאפשר לילד חופש בחירה. התנהלות כזו תעודד שיתוף פעולה ותעניק להורה ולילד הרגשת ביטחון וערך.
החופש הגדול הגיע ואיתו ההוצאות הכספיות העצומות. להלן מספר הצעות לגבי התנהלות כספית נכונה עם הילדים במהלך החופשה.
גבולות - חשוב לקבוע גבולות לכל פעילות. קבלו החלטה ועדכנו את הילדים על מה אתם משלמים ועל מה לא. לדוגמא: נקנה כרטיס כניסה ללונה פארק, אך נביא אוכל ושתייה מהבית.
ניהול תקציב - קבעו יחד עם הילדים סכום דמי כיס לשבוע והשאירו בידם את ההחלטה כיצד להשתמש בו. זהו "שיעור חשוב" בהתנהלות עם כסף, סדרי עדיפויות וכד'.
תכנון חופשה משפחתית - בחרו עם הילדים בילוי משפחתי משותף והתארגנו יחד: חפשו כרטיסים בהנחה באינטרנט או דרך ארגון גדול, קבעו ביחד איפה תאכלו, תלונו ואילו פעילויות תחוו.
במידה ואתם צריכים לצמצם הוצאות, מומלץ לא להגיד "אין לנו כסף". עדיף להסביר שזה לא בתקציב המשפחתי כרגע.
"עששת בקבוק" (עששת גיל הרך) הינה פגיעה בשיניים החותכות העליונות של התינוק, ועלולה להתחיל כבר מגיל 6 חודשים. אחת הסיבות לריקבון השיניים היא האכלה של הילד בלילה.
הסכנה - טיפול שיניים הכולל טיפול שורש, כתרים ועקירות, ומלווה בהרדמה כללית.
הפיתרון - החלפת בקבוק האוכל/השתייה בלילה בבקבוק עם מים החל מגיל 8 חודשים, אלא אם קיימת הנחייה שונה מרופא הילדים עקב חשש מתת תזונה. וכמו כן ביקור שנתי אצל רופא שיניים החל מגיל שנה גם לילדים ללא סכנת עששת בקבוק.
חשוב להקפיד על צחצוח שיניים כולל שימוש בחוט דנטאלי לפני השינה (גם כשיש רק 2 שיניים), כדי להטמיע אצל הילד את חשיבות היגיינת השיניים, וכדי לחסוך מהילד סבל ומהוריו דאגה, זמן וכסף.
הורים רבים מרגישים כי "זמן המסך" בביתם חורג מכל גבול הגיוני, אך חשים חוסר אונים בניסיון להגביל זאת. חשוב לזהות מה הבעיה האמיתית ומה מפריע לנו ההורים.
אולי הילד לא משחק מספיק עם חברים? לא מכין שיעורי בית? לא מתאמן בכלי הנגינה? לא עושה פעילות גופנית? לא יוצא לגינה? לא קורא מספיק? לא מבלה עם המשפחה? ....
הילד מאד נהנה מזמן המסך. כייף לו לשחק במשחקי מחשב. הוא נמצא בעולם של פנטזיה בו הוא מצליח להרוויח הרבה כסף בזמן קצר, מרגיש חברותי, כי יש לו המון חברים וירטואליים, ולפעמים יוצא לו לשחק בתפקיד "האיש הרע" מבלי לקבל עונש.
חשוב להבין מה עומד מאחורי ההתמכרות הזו. ממה הילד נמנע או בורח. מהו הצורך שממלא "זמן המסך" אצל ילדכם. האם זו תחושת הכיף? הריגוש? השליטה והכוחניות? יצר התחרות?...
נסו לייצר בשיתוף עם הילד מצבים אחרים בחייו האמיתיים, בהם יינתן מענה לצרכים אלו.
שנת הלימודים בפתח ואחת המשימות החשובות שעומדות בפני ילדינו היא היכולת להרגיש שייך לחברי הגן/הכיתה. מומלץ לארגן לילד "מפגש עם חבר" פעם או פעמיים בשבוע במהלך השבועות הראשונים. להלן מספר נקודות למחשבה:
כדאי לקבוע עם חבר אחד בלבד בכל פעם. במידה וקיים קושי כלשהו מבחינה חברתית, מומלץ לקבוע מפגש קצר יחסית.
אם ילדך עולה לכיתה א' או נכנס לגן חדש, וודא שאתה יוצר קשר עם ילדים מהמסגרת החדשה ולא רק עם חברים שאתה מכיר.
שתף את ילדך בתהליך - שאל עם מי הוא מעוניין להיפגש. הראה לו היכן נמצא דף הקשר ועודד אותו להתקשר לתאם את המפגש. היה וקיים חשש מצידו, סייע לו.
תפקיד ההורה הוא לתווך בשדה החברתי ולסייע לילד בתהליך יצירת קשר ראשוני.
לעיתים הורים רוצים לגרום לילדם לא להתחבר לילד מסוים הנתפס בעיניהם כ"גורם שלילי" לאור התנהגותו או סגנון דיבורו. חשוב להבין שהקשר עם אותו חבר ממלא אצל ילדכם צורך מסוים, ולכן לצד החסרונות בקיום הקשר קיימים גם יתרונות עבורו. להלן מספר נקודות למחשבה:
יש להימנע מנקיטת עמדה שלילית או מהטלת איסור על הילד להיפגש עם אותו חבר מחשש שהתוצאה תהיה הפוכה (אנטי).
מומלץ לבצע שיחה עם הילד ולנסות להבין מה הוא אוהב אצל אותו חבר "שלילי".
חשוב לשתף בסיפורים אישיים שלכם מהעבר ומההווה לגבי בחירה בחבר מסוים שהייתה נכונה או מנגד לא מומלצת.
על הילד למצוא בעצמו את מקומו בחברה. היפגעות כתוצאה מקשר עם חבר מסוים היא למידה חשובה, שתגובתנו עליה צריכה להיות תמיכה והבנה תוך הימנעות מהמשפט "ידענו שזה יקרה".
Better is always better, but it isn’t always good*
לעיתים, העייפות או הקושי האישי בהצבת גבולות, מובילים אותנו למצב שתהליך החינוך נעצר "באמצע הדרך". חשוב להסתכל על מטרות ההורות לטווח רחוק ולא להתפשר ב"כיבוי שריפות". להלן מספר דוגמאות:
בעיה - בזמן ההשכבה בלילה, הילד מתעקש שההורה ישכב לידו במיטה.
שיפור – הילד מסכים שההורה ישב ליד הדלת.
הדבר הנכון - לתת לילד "מתנה", היכולת להירדם לבד.
בעיה - הילד בוכה ומבקש שנלביש אותו (למרות שהוא יודע להתלבש לבד).
שיפור – אנחנו מלבישים כדי "לתקתק" את הבוקר.
הדבר הנכון - עידוד הילד לעצמאות.
בעיה - ההורה מעניש את הילד.
שיפור – הבעיה נפתרה.
הדבר הנכון – לנהל שיחה ולמצוא פתרונות לבעיה.
*משפט זה נאמר ע"י Paul Rasmussen, PhD, מטפל אדלריאני המתמחה באימון רגשי.
הילד הבכור הוא "כל עולמנו" ואנחנו מעניקים לו המון תשומת לב ואהבה.
כשנולד הילד השני, משתנה בבית "המערך המשפחתי". לרוב יתפוס הילד הצעיר את "כסא" החמוד (מתוק, מקסים, שובה לב, חייכן ושובב), והבכור את "כסא" האחראי (תיזהר, בעדינות, לא לגעת בראש, אתה כבר גדול, אנחנו מצפים ממך….).
טיפ זה בא להזכיר שגם הבכור ישב פעם על "כסא" המתוק ומקסים ושחשוב להמשיך לחבק אותו ולקרוא לו בשמות חיבה (גם אם הוא מתבגר).
לעיתים אנו מרגישים ש"עבר לנו הכיף" לחבק את הבכור, כי היחסים איתו כבר משלבים מאבקים או תסכול. למרות זאת, מאחר ומדובר בצורך קיומי, חשוב להמשיך לחבק את הבכור גם אם בהתחלה "זה לא יוצא טבעי", עם הזמן תשתפר התחושה והקשר עם הילד יתחזק.
חשיבה אופטימית היא יתרון חשוב בחברה של ימינו. מחקרים מראים כי אדם המרכיב "משקפיים" אופטימיים הוא אדם שמח, מצליח ובריא יותר. מאחר ואופטימיות היא תכונה נרכשת, חשוב לסייע לילד לפתח יכולת זו.
להלן מספר כלים:
הפגינו אופטימיות והאמינו ביכולות העתידיות של הילד להשתפר בספורט, בלימודים או בהתנהגות.
שאלו מה היתרון שבחסרון - הסתכלו על התמונה הגדולה ונסו למצוא את היתרון שבהתמודדות הקיימת.
מתן דוגמא אישית - שתפו את הילד באתגרים מחיי היום יום שלכם, בהם בחרתם לשמור על אופטימיות.
ספרים - כשאתם קוראים לילד ספר, אתרו את אותן סיטואציות בהן בחרו הדמויות לפעול בצורה אופטימית.
אופטימיות היא הבסיס לביטחון העצמי של הילד. היא מפיחה תקווה ביכולתו להתמודד עם קשיים ולחצים מהחברים ומהמסגרות ולהגשים חלומות.
איך היית מרגיש אם היית נדרש להציג בפני אדם משמעותי בחייך מסמך לגבי קצב ההתקדמות שלך בתחומים שונים: פרנסה, שיווק, הקשבה, כושר גופני, תזונה בריאה, ניקיון, בישול....? האם היית מקבל ציונים גבוהים בכל התחומים? איך היית רוצה שיגיבו אם באחד מהתחומים הייתה התדרדרות?
ביום שישי ילדינו יגיעו עם מסמך המתאר את התקדמותם בלימודים. להלן שתי תגובות אפשריות:
תגובה לציון טוב - אני רואה שקיבלת 100 במתמטיקה. כנראה שאתה נהנה מהמקצוע, לומד היטב בכיתה, שם לב לפרטים ומכין שיעורי בית. איך אתה מרגיש? אתה צריך להיות גאה בעצמך.
תגובה לציון נמוך - מומלץ לשאול שאלות מכוונות ולהמתין לתשובת הילד בין שאלה לשאלה: אני רואה שקיבלת ציון נמוך במתמטיקה. איך אתה מרגיש עם הציון? מה אתה מתכוון לעשות? האם אתה זקוק לעזרה ממני? בסיום השיחה חשוב להעביר מסר של אמון בילד וביכולתו להצליח, ברגע שיבחר להשתפר, בדומה למה שעשה בעבר עם חוג הכדורגל או הריקוד. שיפור במקצוע מסוים יקרה רק כשהילד (ולא ההורה) יקבל החלטה בנושא.
חשוב לשבת ולהסתכל על התעודה עם כל ילד בנפרד. אין צורך לקנות מתנה עבור "תעודה טובה" או להבטיח פרסים אם הציון ישתפר.
ילדים רבים, החל מגיל שמונה, נחשפים לסרטוני סקס באינטרנט. גם אם דאגתם שהמחשב הביתי יהיה מוגן, ילדכם עלול להיתקל בזה בעת ביקור אצל חבר, בפלאפון, באייפד. כאשר נודע לכם כי ילדכם נחשף לסרטון פורנוגראפי באינטרנט מומלץ:
לדבר עם הילד ללא כעס - הסבירו כי מדובר בתופעה שכיחה באינטרנט והבעייתיות היא, שיש פער בין הסרט המסחרי והמציאות. הסרטים לא מייצגים את החוויה הבתולית העתידית, הגדלים הנורמאליים, ההרכב, הקולות...ולכן עושים נזק וגורמים תסכול.
לברר פרטים – מתי הוא ראה את הסרט, עם מי, באיזו תדירות הוא נפגש עם סרטים כאלו ומה הרגשתו בנושא. בדרך זו תקבלו תמונה ברורה יותר מה היתה רמת החשיפה לנושא. הימנעו מליצור אוירה של "חקירה".
לתרגל עם הילד תגובה עתידית - חשוב שהילד ידע כיצד להגיב בפעם הבאה. תרגלו משפטים שהוא יגיד לחברו: "כבר ראיתי את זה; לא בא לי עכשיו לראות את הסרט הזה; זה מגעיל; אני הולך למטבח כי אני צמא/רעב".
להעביר מסר ברור שצריך ללחוץ על ה - X במסך המחשב או לכבות את הסרטון.
הורים נמנעים מלשוחח עם ילדיהם על נושאים אינטימיים, עקב המבוכה ואי הנוחות וסומכים על המסגרת שתטפל בנושא. חשוב שאנחנו נהיה המקור לאינפורמציה ונשוחח עם הילד.
הרבה הורים חושבים שהם מכירים את ילדם. שאל את עצמך את השאלות האלו, או שב עם ילדך בצורה ידידותית בזמן ארוחה משפחתית, ונסה להתקרב אל עולמו באמצעות שאלות כגון:
מהו הכינוי שלך בביה"ס?
מי לא משתף אותך או מציק לך בהפסקה?
באיזה צבע היית רוצה שחדרך יהיה?
במה היית רוצה להיות יותר טוב?
מה היית משנה בחיצוניות שלך?
מה היה הדבר הכי מאכזב/קשה בשבילך השנה?
מה התלונה העיקרית שלך לגבי המשפחה?
מי הגיבור שלך?
הדרך של ג'רי סיינפלד להיות קומיקאי טוב היא לכתוב על בסיס יומי. לשם כך הוא השתמש בלוח שנה שסייע לו להיות עקבי. מומלץ להשתמש בטכניקה זו כדי להחליף הרגל שלילי בחיובי.
השימוש בלוח הינו פשוט: על הילד לבחור מטרה ולסמן ביומן את הימים בהם דבק במטרה. לשם יצירת מוטיבציה פנימית להיות עקבי, ניתן לחבר בין כל ימי "ההצלחה" ע"י סימון "שרשרת אדומה".
חשוב לציין שלא מדובר בטבלאות סטיקרים או בפרסים, אלא בכלי לעידוד מוטיבציה פנימית. הילד יעקוב בעצמו אחרי כל יום שבו הצליח לא לשבור את השרשרת. ניתן להשתמש בלוח השנה בנושאים שונים – הירדמות ללא הורה, עזרה בבית על בסיס יומי או כל גמילה מהרגל שלילי.
לצפייה ולשימוש (ללא תשלום) בלוח ניתן לבקר בלינק
כל אדם רוצה שיקבלו אותו כמו שהוא וימנעו מלהעיר לו על בסיס יומי. הערות תכופות מעבירות מסר ש "רק בתנאי מסויים" אתה שייך .
פרשנות של"תנאי צר" - רק אם אני מצליח בלימודים, לא מפריע, לא כוסס ציפורניים, לא מילל - ההורים שלי מרוצים ואוהבים אותי.
פרשנות של "תנאי רחב" - ההורים שלי מקבלים ואוהבים אותי, גם אם נכשלתי במבחן, השעו אותי מבי"ס, אני כוסס ציפורניים ומיילל.
דימוי עצמי הינו הפער בין איך הילד רואה את עצמו לבין מה שמצפים ממנו. ככל שלתפיסתו הפער גדול יותר, ייפגע הדימוי העצמי שלו. חשוב לקבל את הילד כמו שהוא: שמנמן, לא חברותי, זללן, בישן.... ולתת לו את הכלים להשתפר.
הרחבת "תנאי השייכות" תעודד את הילד להשתנות ותחזק את תחושת "הקבלה ללא תנאי".
הורים רבים חוששים ונבוכים לדבר עם ילדיהם על נושאים הקשורים ליחסי מין. להלן מספר הנחיות כלליות:
החל מגיל 7 מומלץ לרכוש ספרים בנושאים: גופי ואני, איך באים תינוקות לעולם, "על בנים ובנות" תוך הקפדה על בדיקת הגיל המצוין על הספר. קראו את הספר ביחד עם הילד ואפשרו לו לשאול שאלות. חשוב להעביר את המסר שאנו המקור לאינפורמציה ולא החברים או האינטרנט.
בגיל צעיר מומלץ לקרוא לאיברי המין בשמות הנכונים ולא להמציא להם "שמות". חשוב להסביר לילד שגופו הוא רק שלו ושיש לשמור על פרטיות כל האזורים המכוסים בבגד ים. בנוסף, לפני שאתם עונים על שאלה מצד הילד, חשוב לשאול את הילד מה הוא יודע על הנושא ולענות בהתאם לגילו ובגרותו.
יחסי מין הם קודם כל יחסים. חשוב לנצל הזדמנויות שונות מחיי היום יום (כתבה בעיתון, חדשות, סרט) ולדון בערכים המשפחתיים. לדוגמא: בחירת סגנון לבוש מכבד, סגנון דיבור ("זרקתי" אותה) ושינוי הסטריאוטיפ שבן צריך להיות קשוח וללא דמעות ובת צריכה להיות "ברבי"...
"לך לסדר את החדר" זו בקשה יומית כמעט בכל בית. לפעמים הילד רוצה לסדר את החדר, אבל הוא לא יודע איך. חשוב להשקיע זמן לאמן את הילד בסידור החדר.
ניתן להדפיס דף עם הנחיות או ציורים אם הילד עדיין לא יודע לקרא. לדוגמא:
שלב 1 – שים את הבגדים המלוכלכים בסל הכביסה.
שלב 2 – החזר את הספרים על המדף.
שלב 3 – החזר את הלגו/המכוניות לקופסא.
בימים הראשונים יש לסדר את החדר יחד עם הילד תוך התייחסות לדף ההנחיות בכל שלב. חשוב לעודד את הילד בזמן הסידור ולא "לתקן" טעויות (נשכח ספר מתחת למיטה, או גרב מלוכלכת בכניסה לחדר). אימון והנחיות ברורות יחסכו מכם מאבקים מיותרים על סידור החדר, ויעודדו את הילד לשתף פעולה.
למרות שהחשש המרכזי של הורים משימוש באינטרנט הוא מפדופיליה, הסכנה האמיתית היא "בריונות ברשת". מחקרים בארה"ב מדווחים שאחד מכל שלושה ילדים הוא קורבן להתעללות ברשת האינטרנט. בריונות ברשת כוללת: פרסום תמונות משפילות, שליחת מסרים מטרידים, השמצה, התחזות, איומים והכרזת חרם על ילד. שלא כמו בבריונות ה"מסורתית", בריונות זו "רודפת" אחר הילד הביתה.
רק אחוז קטן מהקורבנות ישתפו את ההורים, עקב החשש מתגובה לא מאוזנת שלהם (לקיחת המחשב, התערבות בצורה שתחמיר את מצבו החברתי של הילד). להלן מספר דברים שמומלץ לעשות:
הוציאו את המחשב מחדר הילדים - אם הילד מבקש פרטיות, הסבירו שהאינטרנט בבסיסו אינו "מקום פרטי".
למדו את הילד להתרחק מהמחשב כשהוא מרגיש מאוים - ילד שמרגיש קורבן נוטה להפוך לבריון. מנגד, הימנעות מתגובה מיידית תוביל לדעיכת ההתעללות.
קיבעו עם הילד כללי התנהגות - מה שלא ייאמר לאדם בשיחה פנים אל פנים לא ייאמר ברשת, לא משתפים פעולה עם בריונות נגד ילד אחר, קבעו מיהם האנשים אליהם יפנה הילד במצב של מצוקה.
לעתים קרובות מתלוננים הורים, שבביקור אצל סבא וסבתא ילדם מקבל המון ממתקים, מתנות ו"זמן מסך".
למרות שהתנהגות זו שונה מהנהוג בבית, תודה לאל שיש סבא וסבתא שמאזנים אותנו. זה לא "סוף העולם" אם פעם בשבוע הילד "חוגג".
חשוב לזכור שלכל אחד תפקיד משלו. תפקיד ההורים לחנך, להקנות הרגלים ולקבוע גבולות ותפקידם של סבא וסבתא לפנק.
מנגד, אם מדובר בסיטואציה בה הסבתא עוזרת בגידול הילדים על בסיס יומי, מומלץ לתאם מראש עמדות ולהגיע להסכם ביניכם.
סיפור עממי מספר על סבא אינדיאני שסיפר לנכדו שבכל אדם קיים מאבק בין שני זאבים: זאב טוב - שמכבד, תורם, מתחשב, משתפר. וזאב רע - שמתחצף, מרביץ ומיילל. כשהנכד שאל: "סבא, איזה זאב מנצח?" השיב לו הסבא "הזאב שאותו אתה מאכיל."
חשוב להקפיד להאכיל את הזאב הטוב. להלן מספר דוגמאות:
זאב טוב: זה תענוג לראות אתכם חולקים בצעצועים.
זאב רע: התערבות שלכם במריבות בין אחים.
זאב טוב: כשאתה מבקש יפה, אני מבינה ושמחה לעזור.
זאב רע: תפסיק ליילל. אני לא מבינה מה אתה מבקש.
המטרה היא שהזאב הרע "יגווע ברעב" והזאב הטוב יהיה שבע. חשוב לעודד את הכוונה, המחשבה, התהליך, ההתקדמות וההשתפרות של הילד.
במקום להיות המומים ומאוכזבים כשהילדים משקרים, נסו להבין אילו חוויות הובילו אותם לשקר. החלפת סימן קריאה בסימן שאלה יכולה לעזור. לדוגמא:
במקום לומר: למה אתה משקר ואומר שעשית שיעורי בית, כשאני יודעת שלא עשית!!!
שאלו את עצמכם: למה אתה משקר ואומר שעשה שיעורי בית, כשאני יודעת שלא עשית???
שאלו את עצמכם מספר שאלות: האם הילד משקר, כי הוא מפחד ממני? כי הוא חושש לאכזב אותי? כי הוא מפחד מעונש? מה אפשר לעשות אחרת כדי לצמצם שקרים?
נסו ליצור סביבה תומכת, בה הילד ירגיש נוח לומר את האמת. חשוב לא לתקוף את הילד באופן אישי, אלא לדבר על הבעיה שמאחורי השקר (בריאות, בטיחות, ערך משפחתי).
חשוב להירגע ולא לצאת מפרופורציות: לא כל שקר של ילד מנבא "סורגים" בעתיד...
כולנו מודעים לסכנות שיש בפייסבוק. להלן מספר כללי הגנה לגלישת הילד בפייסבוק:
הגבל את פרופיל הילד לצפייה של חברים בלבד (לך בדף הפייסבוק להגדרת פרטיות ובחר "חברים בלבד").
שמור על פרטיות - וודא שילדך לא מפרסם את השם המלא, תאריך יום ההולדת, מספר תעודת זהות, טלפון, כתובת, שם ביה"ס או לו"ז.
בחר בשם משתמש שהוא שונה משם הילד.
הימנע מפרסום תמונות - הסבר כי זרים יכולים להשתמש בתמונות אלו או לשנותם ללא אישור או ידיעת הילד.
למד את הילד טכנית כיצד לבטל חברות שהוא לא אישר (הצבע עם הסמן על התמונה של האדם הלא מוכר. בחלונית שנתפחת הצבע עם הסמן על המילה "חברים". בחר ולחץ "בטל חברות").
הסבר לילד שלפעמים אנשים מבוגרים מתחזים לילדים על מנת לזכות באמונם ולעודד אותם לשיחה או לפגישה.
הבילוי בפיסבוק הינו ממכר, ולכן חשוב מאד להגביל את זמן הגלישה בפייסבוק. עודד את הילד לפגוש חברים בעולם האמיתי ולהשתתף בחוגים אחה"צ (ממש כמו פעם).
הורים לילדים מתבגרים מרגישים אובדן שליטה. לא תמיד הם יודעים איפה המתבגר, מתי הוא חוזר או עם מי הוא מסתובב. הרגשה זו גורמת להורה להיכנס לפאניקה ולהחמיר את המצב ע"י הגברת רמת השליטה.
מדובר בטעות בסיסית. אין כאן באמת אובדן שליטה, כי להורה אין שליטה אמיתית על הילד בשום גיל. אי אפשר לאבד משהו שלא היה לנו מלכתחילה.
כיום כשילדינו קטנים, זו טעות לבסס את היחסים על שליטה, כי המחיר שאנחנו משלמים הוא מאבקי כוח. זה לא מכובד להכריח ילד לשבת על האסלה 20 דקות, או לדרוש ממנו לעשות שיעורים מיד אחרי ביה"ס, או להעניש אותו כשהוא מקלל.
ההורה הדיקטטורי דורש שיתוף פעולה, ההורה הוותרן מתפלל לשת"פ וההורה הדמוקרטי אדלריאני זוכה בשת"פ. כשהיחסים מבוססים על כבוד הדדי, עידוד, אימון ופתרון בעיות, יהיה קל יותר בגיל ההתבגרות.
אחת לחודש זה בסדר וזה נורמאלי אם "התחרפנת" ושחררת צעקה.
יחד עם זאת, חשוב שהצעקות לא יהיו הדרך המרכזית לנהל את התא המשפחתי.
כשאתה צועק על ילדך, נסה "לכעוס על הבעיה" והימנע מלתקוף את תכונות הילד. לדוגמא:
במקום לתקוף את הילד "נמאס לי מהבלגאן שאתה משאיר. לא אכפת לך. כמה פעמים אני צריכה לבקש ממך לסדר את הסלון?!".
עדיף לכעוס על הבעיה "זה משגע אותי שאני חוזרת מהעבודה וכל הכלים המלוכלכים מפוזרים בסלון".
כשאתה תוקף את הילד, הסכנה היא שבסופו של דבר הוא יאמין להאשמות שלנו, שיהפכו לחלק מהדימוי העצמי שלו. הילד עלול להאמין שהוא ילד שלא שם לב לפרטים, שלא אכפת לו מהבית, שלא מקשיב ובלגאניסט, כמו נבואה שמגשימה את עצמה.
כשלאחד ההורים יש נסיעת עבודה או כשאתם נוסעים לטיול זוגי, ניתן להיערך מראש כדי לסייע לילד להתמודד עם הגעגועים. להלן מספר רעיונות:
מכתב אהבה/פתק – הכן מראש מכתב או פתק קצר יומי שיחכה לילד מתחת לכרית או במקום בולט בחדר. בבוקר או כשהילד חוזר מהגן/ביה"ס יחכה לילד "מסר אהבה" מכם.
"טבלת ימים" – הכן טבלה עם מספר הימים שתעדר, כדי שהילד יראה ויזואלית כמה ימים נשארו עד לחזרה. גם ילד בגיל שנתיים יכול להירגע כשהוא מסתכל או מסמן בטבלה, למרות שהוא עדיין לא ממש מבין את הקונספט.
משפטי אמפטיה "נותנים מקום" להרגשת הגעגוע ומפתחים אינטליגנציה רגשית. לדוגמא: "נראה לי שאתה מתגעגע לאבא", או "יכול להיות שקשה לך כי אימא לא בבית?".
אין צורך בקניית מתנות כפיצוי בעת החזרה - המתנה הכי גדולה היא שההורה חזר הביתה.
כשהילד כועס, מעליב או מתחצף, הוסף בליבך את המילה "עכשיו" למשפט הפוגע שאמר הילד. באופן זה תחסוך מעצמך כעס ותדהמה. לדוגמא:
המשפט "תעזבי אותי. אני שונא אותך, ואני הולך לחדר" נשמע אחרת כשמוסיפים את המילה "עכשיו": "תעזבי אותי עכשיו. אני שונא אותך עכשיו, ואני הולך לחדר עכשיו להירגע".
לפעמים אחרי 5 דקות הילד ייצא מחדרו כאילו לא קרה דבר, כי מבחינתו אין סתירה בין מי שעיצבן אותו לבין מי שיכול לנחם ולהרגיע אותו.
מומלץ לשבת ולדבר עם הילד בערב או למחרת ולהסביר את תרבות השיחה בבית, ומה יעזור לו בפעם הבאה להתמודד טוב יותר עם התסכול.
ניתן לתאר את התפקיד ההורי כ"תחנת דלק", בה אנו מספקים באופן שוטף אהבה, עידוד והכוונה. התחנה שלנו פתוחה 24/7 והילד מוזמן "לעצור אצלנו ולתדלק".
הורה שמצפה למילה טובה/הכרת תודה מצד הילד בכדי למלא את "מלאי הדלק" שלו, יחווה תיסכול מאחר ולעיתים קרובות זה לא מגיע.
חשוב להבין שההורה (ולא הילד) אחראי על חידוש מלאי תחנת הדלק. והוא יכול לעשות זאת ע"י: סופשבוע זוגי, אימון בחדר כושר, מציאת זמן לקריאת ספר או יציאה לסרט. כל אותם דברים שעשינו לפני שהיו לנו ילדים.
התפתחות טבעית של ילד מצריכה "תדלוק" בתדירויות שונות. ככל שהילד גדל ונעשה עצמאי, תפחת תדירות "התדלוק". חשוב לקבל זאת בהבנה ולהימנע מלכעוס כשהילד בא רק "לתדלק וללכת".
אף פעם.
ביקורת בונה לא באמת בונה משהו אצל הילד, אלא הורסת את הדימוי העצמי שלו.
ביקורת בונה מצטיירת אצל הילד כחוויה מייאשת. הוא אומר לעצמו שהוא לא מספיק טוב ומצפה לכישלון נוסף. כשהכישלון הבא מגיע, הוא מרגיש מושפל ועסוק בעצמו במקום במשימה או בצמיחה.
כשילד פותר 10 תרגילים בחשבון, תפקידנו לחזק אותו ע"י התייחסות ל- 6 תרגילים בהם הוא הצליח, ולהימנע מלדבר על 4 הטעויות שבדף. הורים המדברים על הצלחות מעודדים את הילד להמשיך ולתרגל, וכשמדברים על טעויות המוטיבציה נפגעת ואיתה החשק לנסות שנית.
לילד קל יותר לקבל ביקורת מהמורה. מנגד, ביקורת בונה מצד ההורה נלקחת באופן אישי ומשכיחה את ההצלחה ב- 6 התרגילים. ביקורת בונה אחת יכולה להרוס חודשים של עידוד.
