לפעמים טוב להיות חירש

החיים החברתיים של ילדנו מפגישים אותם מעת לעת עם סיטואציות שונות של חוסר פרגון ותמיכה. אופן ההתמודדות עם מסרים שליליים, פסימיות, וניסיונות השפלה ישפיע על איכות החיים של ילדינו.

הסיפור על "הצפרדע החירשת" מתאר שתי צפרדעים שנפלו לבור עמוק ונאלצו להתמודד עם חבריהן שצעקו מפתח הבור שאין להן סיכוי לצאת ממנו. הצפרדע שהקשיבה למסר, התייאשה, הפסיקה לקפוץ ומתה. הצפרדע השנייה שהייתה למזלה חירשת ניצלה.

הסיפור מלמד שלמילים יש את הכוח לבנות/להרוס, להעצים/להשפיל ושלהיות "צפרדע חירשת" בסביבה של חוסר פרגון, הוא יתרון.

א.פ.ר.ת יכולה לעזור מריבות בין אחים

מודל א.פ.ר.ת (אירוע> פרוש-> רגש-> תגובה) הינו מודל אדלריאני המסביר כיצד לאירוע מסוים (אובייקטיבי) ניתנת פרשנות אישית (סובייקטיבית) היוצרת רגש שמוביל לתגובה. וכיצד פרשנות אחרת תייצר רגש ותגובה שונים. להלן דוגמא:

אירוע - מריבות בין אחים.

פרשנות ראשונה - הילדים שלי לא יודעים להסתדר ביניהם. נכשלתי בתפקידי. איך אני יכולה להתעלם מהמריבה?

רגש - חרדה ודאגה למצב היחסים בבית.

תגובה - ההורה מתערב, מעניש ומתייג את אחד הילדים כבריון ואת השני כקורבן.

פרשנות אחרת לאותו אירוע, תוביל לתגובה נכונה יותר: 

אירוע - מריבות בין אחים.

פרשנות שנייה - מריבות בין אחים היא סיטואציה שכיחה ונורמאלית. איזה מזל שיש להם אחד את השני לתרגל תהליך של פתרון קונפליקטים.

רגש אחר  - מוטרד.

תגובה אחרת - אני סומכת עליכם שתמצאו פתרון.

תן גם לילד "זמן אוויר"

כשאנו בונים הסכם עם הילד לגבי זמן מסך או שעת שינה או עזרה בבית או חטיפים... כדאי שפרק הזמן שיינתן לילד "להשמיע את קולו" בשיחה, יהיה זהה לזמן שאנו ניקח לעצמנו. כלומר אם בשיחה ההורה אומר 10 משפטים, חשוב לאפשר לילד גם לומר 10 משפטים.

כל אחד מהצדדים יחלוק את המחשבות והרגשות שלו על הנושא. השתדלו להימנע ממצב בו הילד חש שאתם "חופרים" או לא מאפשרים לו "להשחיל" מילה בשיחה.

כשהאחד מדבר על השני להקשיב ולהימנע מלהגן, לשתף או להסביר את דעתו עד שיגיע תורו לדבר. בצורה זו אנחנו נותנים דוגמא אישית של תקשורת מכבדת, בדרך לבניית הסכם שבסבירות גבוהה יתממש ויוביל לפתרון הבעיה.

איך עוזרים לילד בזמן מלחמה?

הימים האחרונים מפגישים אותנו עם הצורך לתאר את המציאות הביטחונית לילדינו מבלי לזעזע את עולמם. להלן מספר דרכים לעשות זאת:

1. 
   

   צמצמו את זמן צפיית החדשות בטלוויזיה כשהילדים בסביבה. קבלו עדכונים מאתרי אינטרנט או מהנייד.

   
   


2. 
   

    ספרו את האמת אבל לא את כולה. הורידו את הפרטים המחרידים של הסיפור.

   
   


3. 
   

   השרו ביטחון – שימרו על טון הדיבור, אל תיצרו בהלה והבהירו שכולנו פועלים ע"פ הנחיות פיקוד העורף ושצה"ל שומר עלינו.

   
   


4. 
   

   ספקו מגע גופני בשפע.

   
   


5. 
   

   היצמדו לשגרה –  שיגרה מעניקה ביטחון לילד.

   
   


6. 
   

   אווררו רגשות ע"י שיחה משפחתית – נהלו שיחה משפחתית בה כל משתתף יאמר משפט המתאר את תחושתו כעת. כגון:

   
   

• 
  

  אני לא מבין...

  
  


• 
  

  אני סומך על...

  
  


• 
  

  אני פוחד מ...

  
  


• 
  

  אני מרגיש ש...

  
  


• 
  

  הייתי רוצה ש...

  
  

עודף משקל

לפעמים הורים מתוסכלים, כי הם לא מצליחים לסייע לילדם לרדת במשקל. להלן מספר דרכים אפשריות להתמודד עם סוגיה זו:

מה לא עושים:

• 
  

  לא מסתכלים להם בצלחת.

  
  


• 
  

  לא סופרים להם קלוריות.

  
  


• 
  

  לא מנהלים שיח על דיאטה או על אוכל משמין.

  
  


• 
  

  לא מעירים להם על כמויות או על ממתקים.

  
  

 מה עושים:

• 
  

  קבלו את הילד כמו שהוא – בכדי למנוע פרשנות שגויה של הילד ש"רק אם הוא ירד במשקל – יאהבו אותו".

  
  


• 
  

  הפכו את הבית לבריא – שפרו את התפריט המשפחתי. זה לא עונש לשאר חברי המשפחה אלא מתנה, כי כולנו עוברים לאורח חיים בריא יותר.

  
  


• 
  

  עשו יחד פעילות ספורטיבית - צאו להליכות ערב, רכבו על אופניים או רקדו בבית למוסיקה שאתם אוהבים.

  
  


• 
  

  קנו ספר לילדים על תזונה – חשוב שהילדים ילמדו מה ההבדלים בין סוגי מזונות שונים וכיצד הם משפיעים על בריאותם.

  
  


• 
  

  קבלו עזרה מבחוץ – בשיתוף עם הילד ובהסכמתו המלאה, רשמו את הילד לחוג ספורט או למכון כושר או למאמן אישי או לפגישה עם תזונאית או לקבוצת הרזייה לבני נוער (החל מגיל 10).

  
  

איך לעודד את הילד לקרוא ספרים?

קריאת ספרים מפתחת את הדמיון, את הפן הרגשי ואת היצירתיות. להלן מספר רעיונות איך לעודד את הילד לקרא: 

1. 
   

   ללא פרסים - אל תבטיחו מתנה/כסף/חיית מחמד על קריאת ספרים.

   
   


2. 
   

   ללא ענישה - אל תמנעו מהילד זמן מסך/חברים/בילוי כי הוא לא קורא. התנהלות כזו הופכת את ערך "הקריאה" לעונש.

   
   


3. 
   

   הסבירו מה התועלות - הנאה, הרחבת אוצר המילים, הרחבת אופקים וצמצום שגיאות כתיב.

   
   


4. 
   

   צרו "פינת קריאה" בבית - הכינו ביחד פינה כייפית שמזמינה את הילד לקרא.

   
   


5. 
   

   אמנו את הילד - בקרו יחד בספריה, ארגנו לו כרטיס ספרייה משלו והתייעצו עם הספרנית לגבי בחירת ספר מתאים.

   
   


6. 
   

   תנו דוגמא אישית - חשוב שהילד יראה שגם ההורים נהנים מקריאה.

   
   


7. 
   

   אפשרו בחירה – תנו לילד לקרא את אותו הספר בפעם המיליון /קומיקס/ספר הנתפס בעינכם כ"רדוד".

   
   


8. 
   

   רכשו מנוי לעיתון עבור הילד שיגיע על בסיס שבועי.

   
   


9. 
   

   אפשרו לילד לקרא ספר באייפד.

   
   


10. 
    

    המשיכו להקריא גם לילד שכבר למד לקרוא. זו הזדמנות מיוחדת להתחבר ולהתקרב.

    
    

היה אמפתי במקום לרוץ לפתרון

משפט אמפתי עוזר לילד להתמודד עם תסכול, להכיל את הקושי ולנרמל את החוויה שלו. להלן מספר דוגמאות: 

• 
  

  אמרו לילד שצריך משקפיים/מכשיר שמיעה: "איזה באסה שאתה צריך משקפיים/מכשיר שמיעה. אתה בטח היית מעדיף שלא תהיה לך הבעיה הזו".

  
  


• 
  

  אמרו לילד שעובר טיפול בליקויי שפה או ריפוי בעיסוק: "זה באמת מבאס ללכת שוב לטיפול. אני רואה שלא בא לך ללכת ושנמאס לך. הלוואי והבעיה הייתה נעלמת."

  
  


• 
  

  אמרו לילד שנכשל במבחן או הפסיד במשחק חשוב: "איזה באסה שלא הצלחת אחרי כל ההשקעה. זה לא פשוט להפסיד."

  
  

לפני שרצים לפתרון, חשוב לעצור שנייה ולהתחיל עם משפט אמפתי המראה לילד שאנחנו בצד שלו ומבינים אותו, דבר שיסייע לו בהתמודדות וגם ילמד אותו להיות אמפתי לאחר.

 

האם לתגמל ילד על תעודה טובה?

לא מומלץ.

עדיף שכל המשפחה תצא לחגוג יחד את סיום שנת הלימודים ותציין שנה שלמה של עבודה ולמידה ללא קשר לציונים או להצלחות.

כשאנחנו מתגמלים ילד על תעודה טובה, אנחנו מעודדים מוטיבציה חיצונית ולא פנימית. להלן מספר שאלות הממחישות את הבעייתיות בתגמול:

מה עושים כשילד אחד הוא תלמיד טוב והשני פחות? האם הראשון יקבל מתנה והשני לא?

האם ילד ששיפר ציון 40 לציון 65 עדיין זכאי לתגמול?

איך נעודד את הילד ללמוד משהו מאתגר שאולי יקבל בו 80, אם הוא מרוכז רק במקצוע קל "שיזכה" אותו בציון גבוה ובתגמול?

מה עושים כשהילד מוכן להעתיק במבחן, כדי להבטיח ציון גבוה? 

חשוב לזכור שהתעודה מייצגת שנת לימודים אחת בחיי הילד ויכולה להשתנות ברגע שהילד יחליט (ולא ההורה).

 

לילד שלנו לא חסר כלום

הורים רבים חשים צורך להעניק לילדיהם ללא הפסק. שאלו את עצמכם:

1. 
   

   האם חדר המשחקים נראה כמו חנות צעצועים?

   
   


2. 
   

   האם ההוצאות בתקופת החופש הגדול יחרגו מהתקציב המשפחתי?

   
   


3. 
   

   האם ילדך ביקר בחו"ל? האם מספר פעמים?

   
   

בואו נשנה את קו המחשבה שלנו.  במקום לשאול "מה עוד אני יכול לתת לילד?" או "איך עוד אני יכול לרגש אותו"  נשאל "מה הילד יכול לתת לנו?" לדוגמא:

1. 
   

   כיצד אתה יכול לעזור בשגרת הבוקר, כדי שנצא בזמן?

   
   


2. 
   

   איך אתה יכול לעזור בארגון הבית לפני הגעת האורחים?

   
   


3. 
   

   מתי תכבד את הסכם זמן השינה ותאפשר לנו ערב שקט ורגוע?

   
   

חינוך לתרומה, התחשבות באחר ובצורך השעה, יחזקו את הזיקה החברתית של ילדינו ויסייעו להם להשתלב טוב יותר בחברה.

ספרים רבותיי ספרים

תפקיד ההורות מחייב מצידנו התפתחות אישית. הורות לילדים צעירים שונה מהורות לילדים מתבגרים. מצ"ב רשימת ספרים מומלצת. הספרים שבאנגלית טרם תורגמו לעברית, אך הם שווים את המאמץ.

עדיפות ראשונה:

Ain't misbehavin by Alyson Schafer הספר הכי מומלץ והכי עדכני  להורדה על המחשב/האייפד לחץ כאן (אין אפשרות לרכוש את הספר).

ספר לפעוטות גילאי 0-3:

Positive Discipline for the first three years  לפרטים לחץ כאן 

ספר למורים:

Positive Discipline in the classroom לפרטים לחץ כאן 

ספר למתבגרים:

Get Out of My Life, but first could you drive me and Cheryl to the mall?  לפרטים לחץ כאן 

ספרים שתורגמו לעברית:

• 
  

  ילדים האתגר ד"ר ר' דייקורס

  
  


• 
  

  איך לדבר כך שהילדים יקשיבו ולהקשיב כך שהילדים ידברו אדל פייבר ואליין מייזליש

  
  


• 
  

  אחים ללא יריבות אדל פייבר ואליין מייזליש

  
  

MP3:

Raising An Emotionally Intelligent Child לפרטים לחץ כאן 

התנצל בפני ילדך

בכל פעם שתנהגו כלפיו בחוסר בכבוד (צעקה, עונש, איום, הבעת חוסר אמון...).

• 
  

  על מה צריך להתנצל?

  
  

על החלק שלנו בבעיה. על "התרומה" שלנו לסיטואציה הלא נעימה, גם אם לדעתנו היא הייתה מזערית.

• 
  

   למה חשוב להתנצל?

  
  

כדי לתת דוגמא אישית של לקיחת אחריות על ההתנהגות שלנו ועל החלק שלנו בבעיה.

• 
  

   ממה מומלץ להימנע?

  
  

אל תדברו על התנהגות הילד בזמן ההתנצלות שלכם.

אל תסבירו למה פעלתם כלפיו בחוסר כבוד (כי "הטרפת" אותי).

אל תדרשו ממנו להתנצל על התנהגותו.

לדוגמא:

לאחר בוקר סוער שהסתיים בהכנסת הילד בכוח למכונית, חשוב אחה"צ כשחוזרים הביתה להתנצל בפני הילד ולומר : "אני מצטער שצעקתי עליך הבוקר והחזקתי לך את היד בחוזקה. אני אוהב אותך, בוא נחשוב יחד מה נעשה אחרת מחר בבוקר".

איך אפשר לגרום לילד לשת"פ?

התשובה היא : אי אפשר .

אי אפשר לגרום לאף אחד לעשות משהו. לפחות לא בצורה מכבדת. להלן מספר דרכים שיעודדו (לא יגרמו) את הילדים להיות יותר עצמאיים:

1. 
   

   אפשרו "תוצאה טבעית". תנו לילד ללכת ללא נעליים ואפשרו ללא כעס מצידכם את התוצאה הטבעית של ללכת יחף (רצפה חמה, מלוכלכת, קוצים).

   
   


2. 
   

   עודדו התנהגות ראויה. עודדו את הילד בימים שהוא נועל נעליים: " תודה רבה שאתה נועל נעליים, זה מאד עוזר בהתארגנות בוקר. נצליח להגיע בזמן".

   
   


3. 
   

   השקיעו זמן באימון. למדו את הילד בזמן רגוע לנעול נעליים לבד. מומלץ לקנות נעליים שקל יחסית לנעול אותן לבד.

   
   


4. 
   

   ציינו מה אתם מוכנים לעשות ומה אתם לא מוכנים לעשות. " אני שמח לקחת אותך לגינה ברגע שתנעל נעליים. אני לא מוכן לקחת סיכון שתיפצע".

   
   


5. 
   

   הציעו פשרה. ניתן להציע שאתם תנעלו לו נעל אחת והוא את השניה.

   
   


6. 
   

   צאו מהמאבק, הפתיעו את הילדים ואימרו "בשמחה".עשו את הבלתי צפוי ואמרו לילד "אשמח לנעול לך את הנעליים". כשאתם במאבק כוח עם הילד, חשוב ל"שחרר" ולצאת מהמאבק. למחרת נסו שנית לעודד אותו ליותר עצמאות.

   
   

קנאה ביום הולדת של האח

כשאנחנו חוגגים לאחד הילדים יום הולדת, טבעי שהאח או האחות שלו יחושו קנאה או אפילו יבכו. ההסבר שבעוד מס' חודשים יחול יום ההולדת שלהם בד"כ לא ממש עוזר. להלן מספר טיפים בנושא: 

1. 
   

   הימנעו מקניית מתנת "ניחומים", המונעת מהאח/ות להתמודד עם תחושת התסכול הטבעית.

   
   


2. 
   

   עודדו את האח/ות לסייע בארגון המסיבה: קישוט החדר, הכנת שקיות הפתעה... תרומה תחזק את תחושת השייכות שלהם.

   
   


3. 
   

   "הכילו" את התסכול ואמרו: "נראה לי שאתה מקנא" או "בטח היית רוצה שנחגוג לך היום".

   
   


4. 
   

   תאמו ציפיות עם האח/ות יום לפני המסיבה ושקפו להם רגשות שייתכן ויחוו מחר. שאלו מה יעזור להם להרגיש טוב יותר.

   
   


5. 
   

   הציעו לאח/ות להכין כרטיס ברכה או לקנות מתנה מכספם ל"חתן" יום ההולדת.

   
   

 פעלו בדומה גם בעת רכישת מתנה למסיבת יום הולדת של חבר. היו "אמיצים" וצאו מחנות הצעצועים ללא "מתנת ניחומים" לילדכם (אפילו אם זה "רק" 10 ש"ח). העבירו את המסר, שהיום אנחנו מתמקדים בחבר ופועלים עפ"י מוסכמה חברתית: למסיבת יום הולדת, מגיעים עם מתנה.

 

מה "המחיר" של ילד טוב?

לגדל "ילד טוב" זו לא מטרה הורית. אם מצאתם שילדכם מקפיד להיות "ילד טוב" כל הזמן, חשוב שתבדקו מה המוטיבציה שעומדת מאחורי התנהגות זו?

• 
  

  ריצוי - האם התנהגותו המרצה היא דרכו לקבל אהבה? המצב המועדף הוא: ילד בן שנתיים המתלבש לבד, כי הוא גדול ויכול ולא בכדי לרצות את הוריו.

  
  

• 
  

  תשומת לב – האם ילדכם "מכור" לתשומת לב? המצב המועדף הוא: ילד המפנה צלחת מהשולחן גם כשההורה לא בבית ולא נאמר לו "כל הכבוד".

  
  

• 
  

  תפקיד במשפחה- האם תפקיד ה"ילד טוב" זה "המקום" שלו במשפחה? המצב המועדף הוא: ילד המאפשר גם לאחיו "להיות טובים" מבלי להרגיש שזה "על חשבונו".

  
  

המטרה היא שהמוטיבציה להתנהגות טובה תנבע מתחושת מסוגלות, רצון להועיל ולתרום. עידוד (ולא שבח) יעזרו לפתח מוטיבציה פנימית. 

למד את הילד סדרי עדיפויות

בניסוי “האבנים הגדולות” נדרש היה להכניס לצנצנת חצץ, חול, אבנים גדולות ומים. לאחר מס' ניסיונות נמצא הפתרון: קודם מכניסים את האבנים הגדולות ולאחר מכן ישתלבו בינהן החול החצץ והמים.

בחיים חשוב שהילד יגדיר לעצמו סדרי עדיפויות, "האבנים הגדולות" שלו. לדוגמא, ילד שרוצה:

• 
  

  להשתתף ב 5 חוגים בשבוע, צריך לבחור את ה 2 החשובים לו באמת ולוודא שהם משתלבים בלו"ז השבועי של המשפחה.

  
  


• 
  

  להזמין למסיבה את כל הכיתה, וצריך לבחור 5 חברים הכי טובים.

  
  


• 
  

  להיות בפייסבוק, לשחק בפלייסטיישן ולראות טלויזיה, ויש לו רק חצי שעה "זמן מסך" ביום.

  
  


• 
  

  להספיק ללכת לחבר, ללמוד למבחן ולעשות שיעורי בית.

  
  

הגדרת סדרי עדיפויות היא מיומנות קשה גם לנו המבוגרים. חשוב לאמן את הילד להקשיב לעצמו ולהחליט מה הכי מתאים לו או מה הוא הכי רוצה.

בדוק שהבעיה היא לא בריאותית

הורים רבים מוצאים את עצמם במאבק כוח עם ילדם בתחומים הקשורים לסוגרים בגוף (שינה/אוכל/גמילה).  חשוב לעצור ולשאול את עצמנו האם שללנו את האופציה שמדובר בבעיה רפואית. להלן מספר דוגמאות: 

• 
  

  הפרעה בשינה - כשילד לא ישן בלילה ללא סיבה מוסברת, יתכן והוא סובל מ"תולעים במעיים" (מאחר ובשעות הלילה מטילה התולעת את הביצים).

  
  


• 
  

  הרטבת לילה - כשילדכם סובל מהרטבת לילה, יכול להיות שמנגנוני ההתעוררות שלו לא בשלים או שיש הפרעה בהפרשת הורמון ADH במוח (הורמון המפחית את כמות השתן שמיוצרת בזמן השינה).

  
  


• 
  

  עצירות -  חשוב לטפל בעצירות בכדי למנוע התפתחות של עצירות כרונית ולשלול עצירות עקב בעיה פיסיולוגית.

  
  


• 
  

  תת משקל או השמנת יתר - חשוב לעקוב אחרי עקומת הגדילה ולבצע בדיקות דם, כדי למנוע הפרעות אכילה בעתיד.

  
  

 

האם לשלם לילדים על עזרה בעבודות הבית?

התשובה היא: לא. 

הישות "משפחה" מורכבת מילדים והורים ולכן חשוב לשלב את הילדים במשימות ניהול הבית וע"י כך להעביר אליהם מסרים חשובים כגון: 

1. 
   

   הבית שלנו הוא מערכת חברתית ולא כלכלית. אנחנו לא המנהלים והילדים לא "עובדים" אצלנו.

   
   


2. 
   

   כולם למען אחד: כל חברי המשפחה שותפים לתפקוד יעיל של משק הבית.

   
   


3. 
   

   "יחסי תן וקח" הם לא שאנחנו נותנים והילדים לוקחים, אלא שכולנו שותפים, תורמים ותומכים אחד בשני.

   
   


4. 
   

   ביצוע המטלות הוא שיעור בחיים המלמד איך מנהלים חיים משותפים, בנוסף לרכישת מיומנויות חשובות.

   
   

על כל ילד לבחור משימה משפחתית שבועית כאשר מומלץ לבצע סבב של המשימות ולהחליפן בין חברי המשפחה בכל שבוע. להלן מספר משימות לדוגמא:

• 
  

  פינוי/מילוי מדיח

  
  


• 
  

  עריכה/פינוי שולחן

  
  


• 
  

  הכנת ארוחת ערב

  
  


• 
  

  החלפת מצעים

  
  


• 
  

  שאיבת אבק

  
  


• 
  

  הפעלת מכונת כביסה/מייבש/קיפול (מגיל 3).

  
  


• 
  

  זריקת אשפה

  
  

מומלץ לשלב את הילדים בביצוע המשימות החל מגיל שנה וחצי. גם פעוט יכול לסחוב גליל נייר טואלט, להניחו בסלסלה בשירותים ולהרגיש מאד משמעותי.

 

לפני שאתם מאשימים חישבו על העוגיה

לעיתים אנחנו נוטים להאשים את האחר ולהימנע מלקחת אחריות כשאנו נתקלים בהתנהגות לא ראויה. להלן 2 דוגמאות:

ילד שהגיע הביתה ללא המעיל יסביר ש"המעיל נגנב".

הורה שיחזור הביתה וייתקל ב2 עטיפות  של חטיפים, יכעס שהילד "לא עמד בהסכם" ואכל יותר מחטיף אחד ביום.

במקרה הראשון, יימצא המעיל בסל "חפצים אבודים" בביה"ס ובאירוע השני יתברר שהילד הזמין חבר הביתה וכיבד אותו בחטיף.

המציאות מלמדת אותנו שכדאי להימנע מלהסיק מסקנות ללא ברור מקדים.

תובנה דומה רואים בסיפור "שקית עוגיות", בו אישה שקנתה שקית עוגיות בשדה תעופה, נדהמה כשאדם שלידו התיישבה החל לזלול עוגיות מהשקית שהייתה ביניהם. לאחר שעלתה למטוס ומצאה בתיק שלה את שקית העוגיות שרכשה עדיין סגורה, הבינה שהיא הייתה בעצם החצופה...