מומלץ להשתמש בטיימר, כשילדך לא רוצה להתקלח או להכין שיעורים או לכבות את הטלוויזיה.במקום להתווכח או להיכנס למאבק כוח, שאל את ילדך "אתה רוצה להתקלח עוד 5 או 10 דקות?". כשהטיימר מצפצף אמור "מר טיימר מעדכן שהגיע הזמן להתקלח". בגלל שהטיימר הינו גורם חיצוני ונייטרלי, קל יותר לילד לשתף פעולה.

ניתן להשתמש בטיימר שבפלאפון/במיקרוגל. כדאי שהילד יכוון את הטיימר בעצמו, ויראה כמה זמן נשאר לו. חשוב לדבר בטון נחוש וחברי.

הטלת מטבע הינו כלי פשוט ויעיל לפתרון "בעיות קריטיות" בין אחים כגון:

1. 
   

   מי מהילדים יתרחץ/יצחצח שיניים קודם?

   
   


2. 
   

   מי ישב על הכורסא הכי הנוחה?

   
   


3. 
   

   מי יחליט איזו תוכנית טלוויזיה רואים?

   
   


4. 
   

   מי ישחק ראשון במחשב?

   
   

מומלץ שההורים לא ייטלו חלק פעיל בהטלת המטבע. זה מדהים לראות את הילדים מפסיקים לריב, רצים להביא מטבע ומגיעים לפשרה בכוחות עצמם. הטלת מטבע עובדת, כי לא ההורה או אחד מהילדים קובעים בהחלטות "הגורליות", אלא גורם ניטראלי שלישי, המטבע.

במשפחות בהן 3 או 4 ילדים הרוצים כולם להיות ראשונים, מומלץ לקבוע לו"ז "של מי היום?". לכל ילד יהיה יום מסוים, בו הוא יהיה הראשון.

 

כאשר ילדך מתפרע במסעדה, מומלץ לקום וללכת הביתה.

בקשו מהמלצר לארוז את הארוחה ואמרו לילד: "נראה שסיימנו, ננסה שוב בשבוע הבא". לא מדובר בעונש אלא בתוצאה הגיונית המבוססת על הצורך להתחשב בסועדים האחרים במסעדה.

אנלוגיה שתסייע בהבנת הגישה היא להסתכל על גור כלבים לא מאומן וכלב גדול. רוב האנשים מוקסמים מגור כלבים שובב ואנרגטי, גם כאשר הוא קופץ עליהם, אבל חושבים שזה פחות חמוד כאשר כלב גדול קופץ עליהם. באופן דומה, נקבל השתוללות של ילד בן שנה במסעדה, אך הסבלנות תפקע כשמדובר בילד בן 6.

יציאה מהמסעדה תגרור אי נוחות ומבוכה, מאחר וכולם יצפו בכם. אך זהו "מחיר נמוך" לשלם עבור לימוד ילדך נימוסים והליכות. קשה מאד ולא מומלץ לחנך בציבור. לכן עדיף לצאת מהמסעדה.

הבחירה לחנך לנימוסים מעבירה לילד מסר חשוב: "אתה שווה את הזמן והאנרגיה הנדרשת לחינוך/לאימון".

כשהורה לא רוצה לקנות לילד משחק מסוים, או כשהוא מרגיש שהוא בזבז כבר יותר מדי כסף ,לפעמים הוא אומר מספיק! אין לי כסף לקנות לך. אמרה כזו יכולה להדאיג את הילד או לגרום לו להרגיש אשם.

האם ההורה מתכוון שאם היה לו כסף, אז הוא היה קונה? לאו דווקא. עדיף להסביר לילד, שאתה צרכן חכם הקונה על פי הצורך והתקציב. אתה יכול להסביר "יש לי הכסף, אבל אני בוחר לא לקנות את המשחק עכשיו". המטרה היא, שבעוד 20 שנה, ילדינו לא יבזבזו כסף רק כי יש להם היכולת.

כשאתה בחנות, ואתה "מריח" שעוד דקה ילדך נזרק על הרצפה, הוצא פיסת נייר (רשימת המשאלות שלו) ורשום עליה את כל המשחקים שהוא רוצה. בצורה זו אתה מונע התקף זעם בחנות, ומראה לילד שאתה מקשיב לו, ומתייחס ברצינות לבקשותיו. בנוסף, הילד מרגיש מעודד כי בעתיד הוא יוכל לממש חלק מהרשימה - ביום הולדתו, בחגים, או ע"י שימוש בדמי הכיס שלו.

לפעמים הילד מסרב לתת יד להורה במעבר חצייה או בהליכה במגרש חנייה. להלן מספר פתרונות לבעיה:

הצע בחירה – "האם אתה רוצה שאני ארים אותך או שתחזיק לי את היד ותלך לידי?". או "האם אתה מעדיף לדחוף את עגלת הקניות או להחזיק לי את האצבע/המעיל?"

הגדר זמן אימון בו אתה מלמד את הילד איך לחצות כביש (ולא רק כועס כשהוא לא נותן לך יד).

תכנן זמן בו אתה נוסע לסופר עם בן זוג/חבר בשני כלי רכב. ברגע שהילד רץ בכביש או משתולל, אתה מסביר "זה לא בטיחותי וזה מאד מסוכן. אבא/החבר ייקח אותך הביתה. ננסה שוב בשבוע הבא".

עודד את ילדך בכל פעם שהוא מחזיק את ידך ונוהג בזהירות. אתה יכול לומר "זה תענוג לראות ילד בן 5 חוצה את הכביש בזהירות. אתה זוכר להחזיק את ידי ולהסתכל לצדדים".