החיים החברתיים של ילדנו מפגישים אותם מעת לעת עם סיטואציות שונות של חוסר פרגון ותמיכה. אופן ההתמודדות עם מסרים שליליים, פסימיות, וניסיונות השפלה ישפיע על איכות החיים של ילדינו.
הסיפור על "הצפרדע החירשת" מתאר שתי צפרדעים שנפלו לבור עמוק ונאלצו להתמודד עם חבריהן שצעקו מפתח הבור שאין להן סיכוי לצאת ממנו. הצפרדע שהקשיבה למסר, התייאשה, הפסיקה לקפוץ ומתה. הצפרדע השנייה שהייתה למזלה חירשת ניצלה.הסיפור מלמד שלמילים יש את הכוח לבנות/להרוס, להעצים/להשפיל ושלהיות "צפרדע חירשת" בסביבה של חוסר פרגון, הוא יתרון.
מודל א.פ.ר.ת (אירוע> פרוש-> רגש-> תגובה) הינו מודל אדלריאני המסביר כיצד לאירוע מסוים (אובייקטיבי) ניתנת פרשנות אישית (סובייקטיבית) היוצרת רגש שמוביל לתגובה. וכיצד פרשנות אחרת תייצר רגש ותגובה שונים. להלן דוגמא:
אירוע - מריבות בין אחים.
פרשנות ראשונה - הילדים שלי לא יודעים להסתדר ביניהם. נכשלתי בתפקידי. איך אני יכולה להתעלם מהמריבה?
רגש - חרדה ודאגה למצב היחסים בבית.
תגובה - ההורה מתערב, מעניש ומתייג את אחד הילדים כבריון ואת השני כקורבן.
פרשנות אחרת לאותו אירוע, תוביל לתגובה נכונה יותר:
אירוע - מריבות בין אחים.
פרשנות שנייה - מריבות בין אחים היא סיטואציה שכיחה ונורמאלית. איזה מזל שיש להם אחד את השני לתרגל תהליך של פתרון קונפליקטים.
רגש אחר - מוטרד.
תגובה אחרת - אני סומכת עליכם שתמצאו פתרון.
כשאנו בונים הסכם עם הילד לגבי זמן מסך או שעת שינה או עזרה בבית או חטיפים... כדאי שפרק הזמן שיינתן לילד "להשמיע את קולו" בשיחה, יהיה זהה לזמן שאנו ניקח לעצמנו. כלומר אם בשיחה ההורה אומר 10 משפטים, חשוב לאפשר לילד גם לומר 10 משפטים.
כל אחד מהצדדים יחלוק את המחשבות והרגשות שלו על הנושא. השתדלו להימנע ממצב בו הילד חש שאתם "חופרים" או לא מאפשרים לו "להשחיל" מילה בשיחה.
כשהאחד מדבר על השני להקשיב ולהימנע מלהגן, לשתף או להסביר את דעתו עד שיגיע תורו לדבר. בצורה זו אנחנו נותנים דוגמא אישית של תקשורת מכבדת, בדרך לבניית הסכם שבסבירות גבוהה יתממש ויוביל לפתרון הבעיה.
