החיים החברתיים של ילדנו מפגישים אותם מעת לעת עם סיטואציות שונות של חוסר פרגון ותמיכה. אופן ההתמודדות עם מסרים שליליים, פסימיות, וניסיונות השפלה ישפיע על איכות החיים של ילדינו.
הסיפור על "הצפרדע החירשת" מתאר שתי צפרדעים שנפלו לבור עמוק ונאלצו להתמודד עם חבריהן שצעקו מפתח הבור שאין להן סיכוי לצאת ממנו. הצפרדע שהקשיבה למסר, התייאשה, הפסיקה לקפוץ ומתה. הצפרדע השנייה שהייתה למזלה חירשת ניצלה.הסיפור מלמד שלמילים יש את הכוח לבנות/להרוס, להעצים/להשפיל ושלהיות "צפרדע חירשת" בסביבה של חוסר פרגון, הוא יתרון.
מודל א.פ.ר.ת (אירוע> פרוש-> רגש-> תגובה) הינו מודל אדלריאני המסביר כיצד לאירוע מסוים (אובייקטיבי) ניתנת פרשנות אישית (סובייקטיבית) היוצרת רגש שמוביל לתגובה. וכיצד פרשנות אחרת תייצר רגש ותגובה שונים. להלן דוגמא:
אירוע - מריבות בין אחים.
פרשנות ראשונה - הילדים שלי לא יודעים להסתדר ביניהם. נכשלתי בתפקידי. איך אני יכולה להתעלם מהמריבה?
רגש - חרדה ודאגה למצב היחסים בבית.
תגובה - ההורה מתערב, מעניש ומתייג את אחד הילדים כבריון ואת השני כקורבן.
פרשנות אחרת לאותו אירוע, תוביל לתגובה נכונה יותר:
אירוע - מריבות בין אחים.
פרשנות שנייה - מריבות בין אחים היא סיטואציה שכיחה ונורמאלית. איזה מזל שיש להם אחד את השני לתרגל תהליך של פתרון קונפליקטים.
רגש אחר - מוטרד.
תגובה אחרת - אני סומכת עליכם שתמצאו פתרון.
כשאנו בונים הסכם עם הילד לגבי זמן מסך או שעת שינה או עזרה בבית או חטיפים... כדאי שפרק הזמן שיינתן לילד "להשמיע את קולו" בשיחה, יהיה זהה לזמן שאנו ניקח לעצמנו. כלומר אם בשיחה ההורה אומר 10 משפטים, חשוב לאפשר לילד גם לומר 10 משפטים.
כל אחד מהצדדים יחלוק את המחשבות והרגשות שלו על הנושא. השתדלו להימנע ממצב בו הילד חש שאתם "חופרים" או לא מאפשרים לו "להשחיל" מילה בשיחה.
כשהאחד מדבר על השני להקשיב ולהימנע מלהגן, לשתף או להסביר את דעתו עד שיגיע תורו לדבר. בצורה זו אנחנו נותנים דוגמא אישית של תקשורת מכבדת, בדרך לבניית הסכם שבסבירות גבוהה יתממש ויוביל לפתרון הבעיה.
הימים האחרונים מפגישים אותנו עם הצורך לתאר את המציאות הביטחונית לילדינו מבלי לזעזע את עולמם. להלן מספר דרכים לעשות זאת:
צמצמו את זמן צפיית החדשות בטלוויזיה כשהילדים בסביבה. קבלו עדכונים מאתרי אינטרנט או מהנייד.
ספרו את האמת אבל לא את כולה. הורידו את הפרטים המחרידים של הסיפור.
השרו ביטחון – שימרו על טון הדיבור, אל תיצרו בהלה והבהירו שכולנו פועלים ע"פ הנחיות פיקוד העורף ושצה"ל שומר עלינו.
ספקו מגע גופני בשפע.
היצמדו לשגרה – שיגרה מעניקה ביטחון לילד.
אווררו רגשות ע"י שיחה משפחתית – נהלו שיחה משפחתית בה כל משתתף יאמר משפט המתאר את תחושתו כעת. כגון:
אני לא מבין...
אני סומך על...
אני פוחד מ...
אני מרגיש ש...
הייתי רוצה ש...
לפעמים הורים מתוסכלים, כי הם לא מצליחים לסייע לילדם לרדת במשקל. להלן מספר דרכים אפשריות להתמודד עם סוגיה זו:
מה לא עושים:
לא מסתכלים להם בצלחת.
לא סופרים להם קלוריות.
לא מנהלים שיח על דיאטה או על אוכל משמין.
לא מעירים להם על כמויות או על ממתקים.
מה עושים:
קבלו את הילד כמו שהוא – בכדי למנוע פרשנות שגויה של הילד ש"רק אם הוא ירד במשקל – יאהבו אותו".
הפכו את הבית לבריא – שפרו את התפריט המשפחתי. זה לא עונש לשאר חברי המשפחה אלא מתנה, כי כולנו עוברים לאורח חיים בריא יותר.
עשו יחד פעילות ספורטיבית - צאו להליכות ערב, רכבו על אופניים או רקדו בבית למוסיקה שאתם אוהבים.
קנו ספר לילדים על תזונה – חשוב שהילדים ילמדו מה ההבדלים בין סוגי מזונות שונים וכיצד הם משפיעים על בריאותם.
קבלו עזרה מבחוץ – בשיתוף עם הילד ובהסכמתו המלאה, רשמו את הילד לחוג ספורט או למכון כושר או למאמן אישי או לפגישה עם תזונאית או לקבוצת הרזייה לבני נוער (החל מגיל 10).
קריאת ספרים מפתחת את הדמיון, את הפן הרגשי ואת היצירתיות. להלן מספר רעיונות איך לעודד את הילד לקרא:
ללא פרסים - אל תבטיחו מתנה/כסף/חיית מחמד על קריאת ספרים.
ללא ענישה - אל תמנעו מהילד זמן מסך/חברים/בילוי כי הוא לא קורא. התנהלות כזו הופכת את ערך "הקריאה" לעונש.
הסבירו מה התועלות - הנאה, הרחבת אוצר המילים, הרחבת אופקים וצמצום שגיאות כתיב.
צרו "פינת קריאה" בבית - הכינו ביחד פינה כייפית שמזמינה את הילד לקרא.
אמנו את הילד - בקרו יחד בספריה, ארגנו לו כרטיס ספרייה משלו והתייעצו עם הספרנית לגבי בחירת ספר מתאים.
תנו דוגמא אישית - חשוב שהילד יראה שגם ההורים נהנים מקריאה.
אפשרו בחירה – תנו לילד לקרא את אותו הספר בפעם המיליון /קומיקס/ספר הנתפס בעינכם כ"רדוד".
רכשו מנוי לעיתון עבור הילד שיגיע על בסיס שבועי.
אפשרו לילד לקרא ספר באייפד.
המשיכו להקריא גם לילד שכבר למד לקרוא. זו הזדמנות מיוחדת להתחבר ולהתקרב.
משפט אמפתי עוזר לילד להתמודד עם תסכול, להכיל את הקושי ולנרמל את החוויה שלו. להלן מספר דוגמאות:
אמרו לילד שצריך משקפיים/מכשיר שמיעה: "איזה באסה שאתה צריך משקפיים/מכשיר שמיעה. אתה בטח היית מעדיף שלא תהיה לך הבעיה הזו".
אמרו לילד שעובר טיפול בליקויי שפה או ריפוי בעיסוק: "זה באמת מבאס ללכת שוב לטיפול. אני רואה שלא בא לך ללכת ושנמאס לך. הלוואי והבעיה הייתה נעלמת."
אמרו לילד שנכשל במבחן או הפסיד במשחק חשוב: "איזה באסה שלא הצלחת אחרי כל ההשקעה. זה לא פשוט להפסיד."
לפני שרצים לפתרון, חשוב לעצור שנייה ולהתחיל עם משפט אמפתי המראה לילד שאנחנו בצד שלו ומבינים אותו, דבר שיסייע לו בהתמודדות וגם ילמד אותו להיות אמפתי לאחר.
